יש ואין של ארנסט המינגוויי הוא רומן על הברחות, עוני ומשפחה, שמתרחש בין קובה לארצות הברית ומעמיד במרכזו אדם שנאבק פשוט להחזיק מעמד. זה לא הספר הכי טוב של המינגוויי, אבל יש בו חדות מרירה מאוד ביחס לפער בין מי שיש לו לבין מי שאין לו.
"אני ממהר, אמר הארי. בנות, תאכלו ותצאו. אני צריך לדבר עם אמא.
תיתן לנו כסף ללכת לסרט היום, אבא?
אולי תלכו לשחות, זה בחינם.
אוי, אבא, קר מידי לשחות, ואנחנו רוצות ללכת לסרט.
בסדר, אמר הארי. בסדר"
("יש ואין", עמ` 123-124)
את הספר "יש ואין" קראתי בעקבות אטרף המינגווי שעשה לי "אדיוס, המינגווי".
הספר מתאר את חיו של הארי, המבריח סחורות ובני אדם בין קובה לארה"ב. בשפה פשוטה, דוקרת, חפה ממניירות מתאר המינגווי את הפער בין מי שיש לו לבין מי שאין לו ואת המאבק לצוף מעל פני המים.
מה שצריך לדעת
רומן מריר על מבריח סחורות ובני אדם בין קובה לארצות הברית, שנאבק לפרנס את משפחתו בתוך עולם של עוני, פערים וחוסר מוצא.
לקוראים שאוהבים המינגוויי יבש, חד ולא מתחנף, ובעיקר כאלה שלא צריכים סוף מנחם כדי להעריך ספר.
מפני שהמינגוויי מצליח לזקק בשפה פשוטה ודוקרת את הפער האכזרי בין מי שיש לו לבין מי שאין לו.
איכשהו יצא, שזה לא הספר הטוב ביותר של המינגווי שקראתי. אני חושבת שמה שפגם בהנאה שלי הוא האין קתרזיס של הספר, שהשאיר אותי עם חמיצות מרירה.
אני בהחלט טיפוס של קתרזיס מלא וכל אין כזה גובר על היש.
אבל אלה החיים לא? חמוצים מרירים עם לפעמים נגיעות של מתיקות.
יש ואין/ ארנסט המינגוויי
הוצאת ידיעות ספרים, 2008, 245 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.