"על הדבש ועל המוות" של בר גיל הוא רומן ישראלי נדיר בעוצמתו: משפחה אחת שנראית נורמטיבית, בן עבריין שמושך את כולם לתהום, ואם ואב שמנסים בדרכם להציל מה שנותר. בין עבר להווה, בין אהבה לאסון, מתגלה סיפור משפחתי שמתחיל בשוליים ונגמר במרכז הלב…
אמנית כושלת נמשכת לגופה הדומה לה שתי טיפות מים, ופותחת מסע פסיכולוגי בין אמנות, טירוף ותהילה. רומן מטריד שמביט בעין קרה על עולם האמנות.
זוג אחד, קיץ אחרון, וים של עייפות וזילזול. “העייפים” מבטיח צלילה אל לב הזיכרון והכאב, אבל במקום דרמה אנושית מציע לקורא סיפור מרוחק, כמעט אכזרי. זהו ספר שמסמן עומק, אך נשאר על פני השטח.
בלש עני, משרד חשוך, ומוסריות שמכשילה אותו בכל תיק, מוטי מרציאנו, בלש פרטי של יונתן יובל הוא ספר מפתיע באיכותו, כתוב בשפה שנונה ומלא באמפתיה לדמויות שנדחקו לשוליים. לא כל יום נולד בלש עברי עם לב אמיתי ועין כחולה.
סיפור הקרבות על לטרון בשנת 1948 נפרש בסגנונו הקולח של רם אורן, עם דמויות בשר ודם ומחדלים שאיש לא דיבר עליהם. לטרון הוא רומן היסטורי מרתק שמחזיר את אחד הפרקים הכואבים במלחמת העצמאות לקדמת הבמה.
בשנת 1799, במהלך כיבושיו במזרח התיכון, ניסה נפוליאון בונפרטה, לכבוש גם את העיר עכו. הרצון לכבוש את העיר לא היה משולל כל הגיון, אבל למצור שהטיל ולנסיונותיו החוזרים והנשנים…
אב שכול יוצא למסע במדבר בעקבות בנו שנעלם. אהרן מגד כותב על אשמה, אמונה ושבר ישראלי, ברומן חכם ומכאיב שלא מפחד לשאול שאלות.
יולנדה הוא רומן אישי ומלוטש על סבתא אחת, זיכרון, זהות והחיפוש אחר שורשים בעולם זר.
ספר חניכה רגיש ונועז שבו משה סקאל כותב את משפחתו, וכותב את עצמו.
סיפורו של הבעל־שם־טוב כפי שלא שמענו מעולם: דרך עיניה של בתו היחידה, אדל.
רומן היסטורי מרתק שמציב במרכז לא רק את לידתה של החסידות, אלא גם את הנשים שהיו חלק שקט, אך מהותי, מהמהפכה הרוחנית. יוכי ברנדס פורשת עולם עשיר של אמונה, ספק, כאב וגאולה, ומצליחה להפיח חיים בדמותו של הבעש״ט, ברגעי החולשה לא פחות מאשר בגדולתו.
היא רצתה להיות גננת. היא קיבלה שיעור מזורז בפרוטקשן, מועדון לילה, וגבר שמחייך יפה מדי בשביל להיות נקי. לחיות את הרגע הוא רומן פשע רומנטי קצבי, עם רגעים אלימים שקשה לנשום בהם, ובעיקר עם שאלה אחת שלא יורדת מהשולחן: כמה מהר אנחנו מוכנים להפוך פושע לנסיך, רק בגלל האהבה.
אורלי קסטל־בלום יודעת לבעוט, אבל כאן זה בעיטה שלא ממש פוגעת.
"חיי חורף" הוא קובץ סיפורים שמבטיח יותר ממה שהוא מצליח לקיים: יש רגעים חדים, יש הברקות לשוניות, ויש אפילו סיפור אחד שבאמת מצליח להכאיב, אבל רובם נתקעים באמצע הדרך. יותר מדי רעש, פחות מדי דיוק. אכזבה מצד אחת הסופרות החשובות של הספרות הישראלית.
על המסלול, רומן רומנטי שמתחיל בהבטחה אך נתקע במשחקי משיכה ודחייה. הדמויות סובלות מערפול מניעים..
