אני זוכר/ עודד מנדה לוי
ספר של זיכרונות קצרים, אישיים ובדויים, שמתחיל בעוצמה אינטימית אך מתעמעם כשהוא מתרחק מהאישי אל האוניברסלי. ביקורת מלאה.
ספר של זיכרונות קצרים, אישיים ובדויים, שמתחיל בעוצמה אינטימית אך מתעמעם כשהוא מתרחק מהאישי אל האוניברסלי. ביקורת מלאה.
אהבה, כפירה, יופי וטירוף נפשי. “רעם היופי” הוא לא קובץ סיפורים, אלא מסכת של התפרקות, שבה החלום תמיד מפסיד למציאות.
אנגארד הסייף של גל אמיר מבטיח עלילה היסטורית רבת תהפוכות, אבל נשען על גיבור פאסיבי מדי מכדי להפוך אותה לדרמה גדולה באמת. זה ספר קריא וחביב, עם חומר גלם מעניין, אך גם עם יומרה שלא תמיד מקבלת כיסוי.
כשהחיים מתפרקים בגיל 51, אמזלג נאלץ להתבונן במראה ולראשונה לראות בה גם את אמא שלו. מסע מטלטל, אישי ומזרחי, אל עבר שנשכח, זהות שהודחקה, ואדם שמבקש סוף־סוף להיות שלם…
אמא הוא רומן על פרשת ילדי תימן, נושא רגיש וכואב, שמקבל טיפול שטחי, מלא סטריאוטיפים, חורים בעלילה ותפניות מופרכות. במקום עומק ותחקיר משכנע, מתקבל ספר שמזלזל באינטליגנציה של הקוראים. כולל ספוילרים.
"על הדבש ועל המוות" של בר גיל הוא רומן ישראלי נדיר בעוצמתו: משפחה אחת שנראית נורמטיבית, בן עבריין שמושך את כולם לתהום, ואם ואב שמנסים בדרכם להציל מה שנותר. בין עבר להווה, בין אהבה לאסון, מתגלה סיפור משפחתי שמתחיל בשוליים ונגמר במרכז הלב…
זנב של שרון קנטור הוא סאטירה קצרה, שנונה, לפעמים קצת מעיקה בסגנון הפארודי שלה, אבל חדה מאוד בהבחנות על תרבות הצריכה, יחסי ציבור, והדרך שבה “פגם” הופך ליתרון שיווקי אם רק אורזים אותו נכון.
אמנית כושלת נמשכת לגופה הדומה לה שתי טיפות מים, ופותחת מסע פסיכולוגי בין אמנות, טירוף ותהילה. רומן מטריד שמביט בעין קרה על עולם האמנות.
אשה בורחת מבשורה הוא רומן עם גרעין רגשי חזק מאוד: אם שמנסה לברוח מן האפשרות שבנה ימות. דויד גרוסמן בונה כאן מסע טעון של זיכרון, פחד, מלחמה ואהבה, אך לצד הרגעים החזקים הספר סובל מחזרות, מריחה ודמויות שהולכות ומאבדות אמינות ככל שהוא מתארך.
זוג אחד, קיץ אחרון, וים של עייפות וזילזול. “העייפים” מבטיח צלילה אל לב הזיכרון והכאב, אבל במקום דרמה אנושית מציע לקורא סיפור מרוחק, כמעט אכזרי. זהו ספר שמסמן עומק, אך נשאר על פני השטח.
"תש"ח" מאת יורם קניוק: ספר זיכרונות־מלחמה אישי וסובייקטיבי על חוויותיו כלוחם צעיר במלחמת העצמאות. קניוק תוקף את הממסד, הצבא והמיתוסים הלאומיים, ומציג מבט ציני, מפוכח ובלתי מתנצל על 1948.
בלש עני, משרד חשוך, ומוסריות שמכשילה אותו בכל תיק, מוטי מרציאנו, בלש פרטי של יונתן יובל הוא ספר מפתיע באיכותו, כתוב בשפה שנונה ומלא באמפתיה לדמויות שנדחקו לשוליים. לא כל יום נולד בלש עברי עם לב אמיתי ועין כחולה.