Of Human Bondage הוא רומן חניכה רחב יריעה על חייו של פיליפ קארי, אך לב הספר נמצא דווקא במערכת היחסים ההרסנית שלו עם מילדרד. סומרסט מוהם כותב כאן על אובססיה, נדיבות שנענית באכזריות, והשפלות חוזרות שמאלצות את גיבורו להתפכח רק אחרי שאיבד כמעט הכול.
סקירה על התנ״ך של אמא מאת ורדה הורביץ, רומן על אישה המחפשת את אחיה שחזר בתשובה ונעלם, אך מתפזר לשברי זיכרונות, סיפורי עבר ועלילה לא ממוקדת.
ז׳ול מאת דידייה ואן קואלארט נשען על רעיון רגשי מאוד: אישה שעברה עיוורון, כלב נחייה שמאבד את מקומו אחרי שהיא שבה לראות, וגבר זר שנקשר אליו במקרה. על הנייר יש כאן חומר לספר נוגע על טראומה, הגירה, בעלי חיים ובדידות. בפועל, הספר נשאר שטחי מדי, אקראי מדי, ומטפל בנושאים כבדים כאילו הם אביזרים עלילתיים.
מכתב אנונימי קושר את אמה המתה של אלינור ריגבי לרצח ישן, ומוביל אותה לחקירה שחוצה שלושה דורות ושלושה צירי זמן. רומן משפחתי על אהבה, אשמה והעבר שאינו נשאר קבור.
שלושה ילדים גדלים תחת השפעתו של אב בוטה, אקסצנטרי וחסר גבולות. מותו של אהרון אלקלעי הוא רומן משפחתי מצחיק ועצוב על אהבה, הדרה, יחסי יהודים וערבים והמחיר שילדים משלמים על בחירות הוריהם.
Lucky Suit מאת Lauren Blakely הוא סיפור רומנטי קצר וחביב על קריסטן, מדענית שמאסה בשידוכים ומחליטה לתת לאלגוריתם למצוא לה אהבה. הרעיון מתוק והאודיו מוצלח, אבל הכול חפוז מדי ולא לגמרי מספק כסיפור עצמאי.
חברות של שלוש שנים, מתח מיני שלא נותן מנוח, ותחרות פרועה בבית הספר שמאיימת לפוצץ הכול. Not So Nice Guy מבטיח רומ-קום לוהט..
שלוש נשים, שלוש תקופות וסוד משפחתי אחד שנקבר במשך עשרות שנים. The Forgotten Garden הוא רומן רחב ומטלטל על נטישה, מעמד, ניצול והחיפוש אחר זהות.
חטאים והפרעות קלות מבטיח רומן מריר על זוגיות, בגידה ומשברים משפחתיים, אבל הקריאה בו הפכה למעיקה. הדמויות לא מעוררות עניין או חמלה, הכתיבה צפופה מדי, והספר כולו נשאר מבחינתי מיותר ומאכזב.
זוג אחד, קיץ אחרון, וים של עייפות וזילזול. “העייפים” מבטיח צלילה אל לב הזיכרון והכאב, אבל במקום דרמה אנושית מציע לקורא סיפור מרוחק, כמעט אכזרי. זהו ספר שמסמן עומק, אך נשאר על פני השטח.
אחרי האהבה הגדולה שלי לעד שיום אחד, הגעתי אל אח שלי איוב עם ציפיות גבוהות. אבל הרומן הזה של שמי זרחין לא הצליח להחזיק אותי: העלילה נשארה לא ברורה, השפה הרגישה כבדה ומלאכותית, והקסם פשוט לא הופיע.
רכשתי את The Mister מתוך סקרנות לראות אם א. ל. ג׳יימס הצליחה להתפתח אחרי חמישים גוונים של אפור. במקום רומן סוחף או מסקרן, קיבלתי ספר מרוח, משעמם וכתוב רע, עם דמויות שטוחות ועלילה שלא מצדיקה יותר מ־500 עמודים.
