רומן משפחתי ענק, שפה עשירה, ודמיון שלא נגמר. “פונטנלה” של מאיר שלו מצייר את משפחת יופה כקרקס מיתולוגי של מייסדים, נכדים ותעלולים פנטסטיים, אבל מתחת ליופי מסתתרת גם אי נוחות מוסרית ועודף שמתחיל לחנוק את הסיפור. זה ספר שמוכיח למה אנשים סוגדים לשלֵו, וגם למה אחרים בורחים ממנו.
פרובוקטיבי, גרנדיוזי, ובעיקר פורנוגרפי במסווה של שאלות על חטא, אמונה וגוף. סיירה סימון לוקחת את מושג ה"וידוי" למקום שלא תיארת לעצמך שתגיע אליו, אבל בדרך מאבדת כל עלילה או עומק אמיתי.
ספר קצר, מוזר, ואולי גם מתסכל בכוונה.
איטלו סבבו מספר על גבר מבוגר, עשיר ומבוסס, שמתאהב בילדה יפה וענייה, נאחז באשליה, מתייסר מוסרית ופיזית ולא ברור אם הוא מחפש אהבה, גאולה, או פשוט הצדקה לעצמו. יש כאן כתיבה מוקפדת, יש מחשבה, אבל קשה להבין למה כל זה נועד. ספר שמותיר שאלה פתוחה יותר מתשובה.
אורלי קסטל־בלום יודעת לבעוט, אבל כאן זה בעיטה שלא ממש פוגעת.
"חיי חורף" הוא קובץ סיפורים שמבטיח יותר ממה שהוא מצליח לקיים: יש רגעים חדים, יש הברקות לשוניות, ויש אפילו סיפור אחד שבאמת מצליח להכאיב, אבל רובם נתקעים באמצע הדרך. יותר מדי רעש, פחות מדי דיוק. אכזבה מצד אחת הסופרות החשובות של הספרות הישראלית.
יש ספרים שחושבים שאם הם ימרחו אותך בזוהמה, יצא מזה "ריאליזם חברתי". חשבונות פתוחים של מרטין קוהן הוא בדיוק מהסוג הזה, עד שהוא נזכר באמצע שיש גם דבר כזה מחשבה, לא רק הפרשות. החלק השני מציל משהו, אבל הריח נשאר.
אחרי ההנאה הפרועה מהספר הראשון, הספר השני מרגיש כמו מסיבה שמישהו שכח לשים בה מוזיקה. העלילה מתפזרת, הקסם מתדלדל, והדמויות החדשות לא מצדיקות את המקום שהן תופסות. בסוף מצאתי את עצמי קוראת באמת רק את מה שעבד: אסטריד וצ’רלי. כל השאר היה רעש.
סוכנת הוליוודית, סופר נוצרי, ורומן שאיננו באמת רומן. Atomic Marriage מסמן דרמה, אבל מספק לכל היותר רמיזה עייפה. זה סיפור קצר שמנסה להצית ניצוץ, אך נשאר אפר פושר.
ספויילרים לספר הראשון שימו ❤
המשך קורותיהם של מלקולם ורייצ'ל…
רייצ'ל היא עיתונאית בעיתון על סף פשיטת רגל. העורכת שלה נותנת לה משימה שאמורה להציל את העיתון, כשהיא תעשה כתבת פרופיל על מלקולם סיינט, רווק מילארדר מבוקש, שלאף אחד …
הגיבור עופר, עובר לגור עם סבו שסובל מהתדרדרות קוגנטיבית, על סף שטיון כדי להוכיח לאביו ודודו כי הסב ראוי להישאר בביתו ולא להיות מאושפז בבית אבות סיעודי …
כפי שנכתב בגב הספר, מדובר בספר המאגד פרגמנטים שכתב יונה אלון כיומן המתעד אירועי חיים. חלקם אירועי חיים יומיומיים וחלקם מתייחסים לעולמו התרבותי של אלון. הספר מאגד קטעים …
מאוד הסתקרנתי מהפרק הראשון של הספר, חשבתי אולי היא יצירה ארס פואטית. אבל, אני לא חושבת שהבנתי עד הסוף את הספר שכתב אורין מוריס וחוסר הבנה גורר חוסר הנאה…
