סיינט/ קייטי אוונס

אין לי מושג למה רכשתי את כל הסידרה הזו בחבילה אחת. בדר"כ אני רוכשת ספר אחד ואז מחליטה לגבי המשך הספרים בסידרה. אבל מאז שעברית החלו להוציא את כל הסדרות הרומנטיות בבנדלים ובמבצעים, כנראה שיש אצלי איזו קריסה בשיקול הדעת, אחרת אי אפשר להסביר את הטימטום שתקף אותי כשהחלטתי לרכוש את כל הסידרה הירודה הזו בבנדל אחד.

ראשית, חבל מאוד עבורנו הקוראות, שאף אחד לא טורח לציין את שם הספר במקור. לא משנה שזו פרובוקציה עלובה, הדמות של מלקולם סיינט היא לא זונה ממין זכר, הוא לא מקבל שקל עבור שירותיו המיניים ההפך הוא פלייבוי שמחליף נשים כמו גרביים רק כי הוא יכול וכי נשים נזרקות לרגליו. לא אהבתי את המניפולציה הזו של הסופרת, ולפחות לעורך של הוצאת בוקטיק בעברית היה מספיק שכל לבחור בשם שפוי לסידרה.

אולי אם הייתי יודעת מראש שזה שם הסידרה באנגלית, לא הייתי בכלל מתקרבת אליה.

רייצ'ל היא עיתונאית בעיתון על סף פשיטת רגל. העורכת שלה נותנת לה משימה שאמורה להציל את העיתון, כשהיא תעשה כתבת פרופיל על מלקולם סיינט, רווק מילארדר מבוקש, שלאף אחד אין מושג מה קורה בחייו.

מלקולם הוא איש עסקים מצליח, שאפתני ואכזרי. הדמות שלו כל כך רחוקה מזונה ממין זכר שפשוט אני מתביישת עבורנו הקוראות שהסופרת חשבה שאנחנו כאלה מטומטמות שהיתה צריכה כזו מניפולציה עלובה ורדודה בכדי למשוך תשומת לב.

בספר הראשון, רייצ'ל פוגשת את מלקולם. הם כמובן מייד נמשכים אחד לשני כי לרייצ'ל יש כזה דימוי של ילדה טובה והוא כמובן הזאב הרע והוא מפתה אותה למיטתו. חצי מהספר הראשון מתמקד במלאכת הפיתוי המורכבת, אך לא כל כך מתוחכמת כי רייצ'ל כמובן, מנסה להתנגד לו בנימוקים שזה לא מוסרי להיכנס למיטה עם מושא כתבת הפרופיל שאת עושה, גם אם את לא מספרת לו על כך אלא מקשקשת שאת עושה כתבה על אתר המדיה החברתית החדש שלו.

הספר נמסר מנקודת ראותה של רייצ'ל, דמות סתמית, ריקנית ולא מעניינת, שלאורך כל הספר הראשון מריירת ומתנשפת עליו ומנסה להימלט ממיטתו הקורצת לה. מנקודת ראותי, דווקא מלקולם נראה איש עסקים מילארדר נורמאלי. מפתיע ביותר לנוכח הניסיון של הסופרת ליצור לו דימוי של הילד הרע. אז זהו שהוא לא ילד רע ולא בטיח. הוא גבר שנשים משליכות את עצמן עליו והוא אוסף את מה שנופל בחיקו ונראה לו מספיק מעניין. כל הניסיון להציג אותו כוומנייזר, או כנצלן או כילד הרע כושל ועלוב וכל מי שעינייה בראשה רואה את הכישלון המהדהד של הסופרת הלא כל כך מוכשרת הזו.

ברקע יש לרייצ'ל שתי חברות, אמזונות קטנות שמתערבות לה בלי הפסקה בחיים בתואנות שונות ומשונות שבעיקר נועדו לשמור על ליבה של רייצ'ל מפגיעה קולוסלית של מלקולם. שויין, גם הן לא שיא החוכמה.

הסופרת מנסה להציג את רייצ'ל כדמות בעלת עומק ונכשלת כישלון חרוץ גם בזה. כל הדאגה של רייצ'ל לאמא שלה, חולת הסוכרת פשוט יוצאת מפרופורציה שלא לדבר על ההתנדבות שלה בקבוצה לא לאלימות תוך שהיא ישנה בפארק בשק שינה כמחאה שקטה. את מי זה מעניין, לא ברור כי לא רק שאין לפעילות שלה השפעה אלא שהיא גם לא מעניינת כי הסופרת לא טורחת באמת לתת לה עומק.

במחצית השניה של הספר לא ברור לי איך רייצ'ל מתפקדת אחרי לילות הילולים עם סיינט שמסתבר שהוא סופרמן ובאטמן על ספידים בכל הנוגע ליכולתו הבלתי נדלית לשגל את רייצ'ל שרק מתחננת בלחישות לעוד. יתכן שרייצ'ל פשוט על סטרואידים והסופרת לא מספרת לנו אחרת אי אפשר להסביר איך היא גם מצליחה לעבוד אחרי שלושה ארבעה סיבובים בלילה ושינה של שעתיים.

יחד עם זאת עם כל הקיטורים שלי הספר קולח ועף. הדמות של סיינט באמת מוצלחת יחסית לרייצ'ל, לפחות לא שומעים את הקול שלו אז לא יוצא שהוא איש עסקים מליארדר ודביל.

סיינט #1

לדף הסידרה –

סיינט

Manwhore / Katy Evans

I have no idea why I bought this entire series in one bundle. Usually I buy one book first and then decide whether I want to continue. But ever since Hebrew publishers started releasing complete romance series in bundles and promotions, something clearly happened to my judgement, because otherwise I cannot explain why I bought the whole thing at once.

First of all, I really wish publishers would make the original English title clear. The book is called Manwhore, and yes, it is obviously meant to provoke. The problem is that Malcolm Saint is not a male prostitute. He is not paid for sex. Quite the opposite: he is a wealthy playboy who changes women constantly because he can, and because women throw themselves at him. I did not like the manipulation behind that title at all, and at least the Hebrew publisher had enough sense to choose a more reasonable name for the series.

If I had known in advance that the original series was actually called Manwhore, I might not have gone anywhere near it.

Rachel is a journalist working for a magazine on the verge of bankruptcy. Her editor gives her an assignment meant to save the publication: write a profile of Malcolm Saint, a highly sought-after billionaire bachelor whose private life is almost completely inaccessible.

Malcolm is a successful, ambitious, and ruthless businessman. His character is so far removed from the image suggested by the title that I was almost embarrassed by how hard the book tries to sell him as some outrageous sexual predator. He is simply a man who has women throwing themselves at him and takes advantage of the fact when someone interests him.

In the first book, Rachel meets Malcolm and, naturally, they are immediately attracted to each other. Rachel is framed as the good girl, Malcolm as the dangerous bad boy, and he begins trying to seduce her.

A large part of the first half is devoted to that seduction, which is presented as complicated but is not especially sophisticated. Rachel resists mainly because she knows it is ethically questionable to sleep with the subject of a profile she is writing, especially since she is not actually telling him the truth about the assignment and instead claims she is writing about his new social-media venture.

The story is told from Rachel’s point of view, and I found her bland, shallow, and uninteresting. For most of the first book, she spends her time drooling over Malcolm, panting over him, and trying to stay away from his bed.

From my point of view, Malcolm comes across as a fairly normal billionaire businessman.

That is almost surprising considering how determined the author is to create a bad-boy image around him.

But he is not really a bad boy.

He is simply a man who has endless opportunities because women constantly make themselves available to him. The attempt to present him as some dangerous womanizer or exploiter never really convinced me.

Rachel also has two close friends in the background who interfere constantly in her life, supposedly to protect her from the inevitable emotional disaster Malcolm is going to cause.

They did not strike me as particularly brilliant either.

The author also tries to give Rachel depth and, in my opinion, fails there as well. Rachel’s concern for her diabetic mother becomes exaggerated, and her involvement in an anti-violence group, including sleeping in a park in a sleeping bag as a form of quiet protest, feels more like a detail added to make her look meaningful than something the book actually develops.

In the second half, I honestly do not understand how Rachel functions after her nights with Saint. Apparently he is Superman and Batman on stimulants when it comes to stamina, while Rachel somehow manages to survive on almost no sleep and still go to work the next morning.

Still, despite all my complaints, the book moves quickly.

It is easy to read and goes by fast.

Malcolm Saint is genuinely more successful as a character than Rachel, and at least because we don't hear his internal monologue, he never gets the chance to sound like a billionaire businessman who is also an idiot.