על שקר החן והבל היופי: כשהמדרש מחליף את המשפט
ספרו של חן מרקס מבטיח לחשוף את “הצד האפל” של היופי והכיעור, אבל נעצר רגע לפני שהוא באמת מעז להביט בהם. במקום לפרק כוח, חברה, כלכלה ופוליטיקה של גוף ונראות, הספר בוחר במדרשים מנחמים ובהתבוננות רכה במבט האנושי. זה ספר אינטליגנטי, כתוב היטב, אך הוא מוותר בדיוק במקום שבו היה עליו להעז.
כולם מדברים על Icebreaker. טיקטוק, אינסטגרם, רבי־מכר.
אבל מאחורי ההייפ מסתתר רומן רומנטי ספורטיבי שמתאמץ יותר מדי, נמרח הרבה מדי, ומפספס את מה שיכול היה להיות סיפור קליל ומהנה. רעיון טוב, ביצוע חלש, ופער צורם בין הבטחה למציאות.
האחו החריש את אוזניי של ענת עינהר מתיש את הקורא עד אובדן תחושה.
זהו רומן שמוותר על עלילה לטובת הצטברות זוועות, מנרמל אלימות דרך שפה יפה, ומשאיר את הקורא כלוא בתוך מרחב של השפלה, טירוף ועייפות מוסרית.
לא כל מה שנכתב ביופי ראוי שייכתב.
הוא מועמד קבוע לספיר. הממסד מאוהב. הרעיונות גדולים.
אבל משהו עמוק נשבר בדרך בין שפה לאדם.
“ויפה היתה שעה אחת קודם” הוא רומן שמבקש להיות עצום, ונותר עם קורא עייף, מנוכר, וכועס.
סקירה בלי כפפות.
"חלום עולם הפוך" הוא לא רומן, הוא סדק. ספר שמפרק את השפה כדי לחשוף את מה שהספרות הישראלית כבר זמן מה מפחדת להודות בו: שיש גבול דק בין עומק לבין אלימות אסתטית. זהו מסע לתוך תודעה מתפוררת, אך גם כתב אישום על ספרות שמבלבלת פירוק עם גדולת רוח ומותירה את הקורא מחוץ למשחק. זה ספר מרשים, אכזרי, חכם ומתסכל. ובעיקר, הוא שואל שאלה שלא נעים לענות עליה: למי ספרות ישראלית כותבת היום, ומה היא שכחה בדרך.
המסילה הוא רומן שמתחזה לפילוסופי, אמנותי ומטאפורי, אבל נשאר סקיצה. מבנה מינימליסטי שלא מייצר חיים, מוטיבים שאינם מתגבשים, ודמויות שנעות בלי נפש. בסוף נותר רק רושם אחד: מסע שלא זז לשום כיוון.
הספר שמעריץ את השכל ושוכח את האדם. Alan Turing: The Enigma של אנדרו הודג'ס הוא לא ביוגרפיה אלא הוכחה מתמטית בתחפושת של חיים.
כשדוב שיפטר חוטף פומה בגלל רעש בלתי נסבל, מתחילה קומדיה רומנטית מהזן ההזוי, עם ריח של פירות יער והיגיון של פנטזיה זולה…
הפרק השני בסאגת The Poppy War מתמקד בגיבורה שמאבדת כיוון, בעלילה שדורכת במקום ורק לקראת הסוף מצליחה להתעורר לחיים. למרות יומרות אפיות, הקצב האטי והדמות הראשית המעייפת מכבידים על החוויה …
דו־נובלה של שיגעון וסאטירה, שבמקום להצחיק אותי – רק הכניסה אותי לחרדה קיומית מתוחכמת…
The Great Believers הוא רומן חשוב, כן – אבל עם כל הכבוד ליומרה, הוא לא הצליח לגרום לי… להאמין…
רומן שהתחיל כהבטחה קבלית סוחפת והתפזר לאיבוד עלילתי חסר מיקוד שהשאיר את הקסם מאחור. …
