העלילה המרכזית מספרת את סיפורה של מייגן ביוקנאן. היא מתרחשת ב- 2018 לאחר שארוסה נהרג בתאונת טייס. מייגן ההרה מאוד, מקבלת על עצמה פרוייקט שיקום ושיחזור של בית האביב ובית החורף…
קייסי בת ה 31 מאבדת את אימה שנפטרה, אהובה נפרד ממנה בדרך לא דרך, ואביה חדל האישים לא מסוגל להיות הורה תומך עבורה. היא שקועה בחובות ללא זוגיות, עובדת על …
זהו סיפורה של קלרה "ישות אינטיליגנטית" שנרכשת כדי לשמש חברה לג'וזי. בהתחלה לא ברור מדוע ג'וזי זקוקה לחברה אבל עם התקדמות העלילה מתבהרת הסיטואציה שבה מתקיימת העלילה …
ספר שונה בז'אנר, נדיר שמוצאים בז'אנר ספרים שכתובים בכזו חמלה כאשר מגיעים לנושאים קשים של התעללות במשפחה. אנני ברחה מבעלה השוטר שהתעלל בה לאורך שנים. …
אחד מהספרים העגומים והטראגיים שיצא לי לקרוא. ולמרות זאת אחד הספרים הטובים. ג'וד פולי, יתום הגדל אצל דודתו, חולם להיות משכיל בעיירה כרייסטמסטר. הוא מושפע מהמורה שלו מר פיליסטון שעוקר…
זהו סיפורו של האנס קסטרופ, שמגיע לבית מרגוע בשוויץ למנוחה שכה נדרשת לו בחברת בן דודתו יואיכים. בית המרגוע משמש להחלמה בעיקר של חולי שחפת, אבל לא רק. טיפוסים מטיפוסים …
תומס הארדי הוא מאותם סופרים שכאשר אוחזים בספר שלהם, מצפים למשהו גדול—סיפור שטומן בחובו גורל אכזר, טרגדיה מהדהדת או לפחות ביקורת חברתית נוקבת. אבל Under the Greenwood Tree …
אני אוהבת את הכתיבה של פיצ'רלד. הוא מצליח לשקף את רוח התקופה שעליה הוא כותב, את הפסיכולוגיה החברתית והאישית שמניעה את הדמויות וגם בספר הזה הוא מצליח לשקף היטב את השנים …
בריאל גונסטון מגיעה לאנגליה מאוסטרליה לשמש כנני לילדיו של ג'וליאן מסטרס. בריאל, היא לא דמות נני טיפוסית. היא מהנדסת מכונות במקצועה. היא בדיוק נפרדה מבן זוגה, היא בת 25 והיא היתה …
סיפורה של רין, בת איכרים שמשפחתה מבקשת להשיא אותה לאדם מבוגר ממנה בשנים רבות בכדי לקדם את עיסקי האופיום שלהם. רין מסרבת להינשא לו והיא לומדת למבחן מחוזי בכדי שתוכל …
בלו ואן מיר מתיירת ברחבי ארה"ב עם אביה הפרופסור האלמן. אימא שלה התאבדה כשהיתה צעירה, ומגיל צעיר היא מתלווה אל אביה שמחליף מקומות עבודה כמו שהוא מחליף את הנשים בחייו….
Special Topics in Calamity Physics/ Marisha Pessl Read Post »
מה קורה כשאב אחד אומר את כל מה שאחרים רק חושבים?
Sht My Dad Says* של ג'סטין הלפרן הוא ספר קורע מצחוק על אב בוטה, בן מבולבל, ויחסי אהבה־שנאה שמזכירים לכולנו למה הומור משפחתי הוא הז’אנר הכי אמיתי שיש.
