
התחתנתי עם קומוניסט/ פיליפ רות
בדברי הימים האמריקאים ישנן תקופות שחורות, אחת מהן היא תקופת המקארתיזם. מקארתיזם הוא כינוי לתקופה
הספרים שקראתי לפני 2013, עוד לפני שהיו כאן סדר, קטגוריות, תיוגים או ניסיון לבנות מפה מסודרת של הקריאה.
חלק מהספרים כבר נשתכחו, אחרים מעולם לא קיבלו סקירה, ורבים מהם מצטרפים לכאן רק עכשיו. זהו החלק הגולמי ביותר של היסטוריית הקריאה שלי — תור הקמבריון האישי.
sivi · ארכיון הקריאה שלפני 2013
🛠️ העמוד עדיין נבנה ומתעדכן בהדרגה, ככל שאני משחזרת את הקריאה מהשנים המוקדמות.
מכל מאות הקריאות הראשונות, אלה הספרים שלא שכחתי גם אם לא תמיד ידעתי להסביר למה.

בדברי הימים האמריקאים ישנן תקופות שחורות, אחת מהן היא תקופת המקארתיזם. מקארתיזם הוא כינוי לתקופה

ספר שכולו זרם תודעה פיוטי, מהפנט ובלתי ניתן לריסון. הגלים של וירג’יניה וולף הוא לא

סיפור אמיתי ומרגש על חתול בשם אוסקר, שחי בבית אבות ומלווה חולים בשעותיהם האחרונות. ד"ר

גן עדן של ארנסט המינגוויי נראה תחילה כמו פנטזיה של חוף, אלכוהול, עושר ותשוקה, אבל
כל הסקירות של השנה, מסודרות מהחדשה לישנה.

קראתי את הספר אי אז בשנת 2012 כשתורגם לעברית. לצערי, חלק מהסקירות שלי מהשנים האבודות,

את "מט ילדים" קראתי כשיצא לאור בשנת 2011. כבר אז התפעמתי מהכתיבה ומהיכולת של הסופרת

קראתי את מוות בחוג לספרות פעמיים, והחוויה שלי השתנתה לגמרי בין הקריאות. בפעם הראשונה התקשיתי

בספר בנושא "הכאב הכרוני", טוען ד"ר שמעון שירי, שמחקרים שנערכו לאורך זמן מצביעים שככל שהאדם

עדות מזעזעת על ילדות תחת צלו של אב מתעלל, ספר שקשה לשכוח אבל גם קשה

מלחמת העולם השניה הסתיימה לפני 67 שנים, ונפילת חומת ברלין לפני 23 שנים. גרמניה אוחדה

לא בכדי אליס מוטרדת מהעובדה שהיא לא זוכרת איך קוראים לדברים ובעיקר שהיא לא זוכרת

הספר שגרם לי להתאהב בהיסטוריה של שושלת המלוכה הבריטית. אהבתי במיוחד לקרוא על התקופה שבין

שעת הדימדומים בין חיים למוות נתפסת, לפחות בעניי כשעת חשבון הנפש. לפעמים יש כאלה שמתארים

הספר "אני, הנרי השמיני" מאת ג'ורג' מרגרט הוא יצירה סוחפת, חדה ומעמיקה, שמצליחה לשחזר את

מסע סוחף אל לב מלחמות השושנים דרך עיניה של אישה אחת נחושה: מרגרט ביופורט. אישה

בדם קר מאת טרומן קפוטה הוא לא ספר שמזעזע באמצעות תיאורים גרפיים, אלא באמצעות תמונה