להחזיק את הזנב של החלום של ניצה סלונים הוא רומן ישראלי על אובדן, זהות, פריפריה והבריחה לתל אביב, עם גיבורה שמנסה לבנות את עצמה מחדש אחרי אסון. יש בו חומרים טעונים מאוד, ובדיוק משום כך האכזבה ממנו גדולה: ברגעים האישיים הוא נוגע באמת, אבל כשהוא מנסה להפוך את עצמו לספר על החברה הישראלית, הוא מחליק שוב ושוב לקלישאות.
המלצה זו כוללת ספויילר אבל אחד שהוא לא קטלני, ראו הוזהרתם.
קראתי את הספר בעקבות המלצה ובמיוחד בגלל שהספר מתמודד עם כאב ואובדן.
סיפור המסגרת אינו מורכב : קלה אייזנבך גדלה במשפחה חד הורית. אמה, אישה קשת יום עסוקה בפרנסה עד כדי שהיא שוכחת לתת לבתה את תשומת הלב שהיא נזקקת לה.
את תשומת הלב, קלה מקבלת אצל סלייה, אחות אמה שגרה בעיר הגדולה ת"א ומהגברים שמלווים אותה בשלבי חייה השונים.
מה שצריך לדעת
רומן ישראלי על אובדן, זהות ובריחה אל העיר הגדולה, שנוגע גם בפערים חברתיים, פריפריה, תל אביב ויחסי הורים וילדים.
לקוראים שמחפשים ספר רגשי, זורם וקריא, ובעיקר כאלה שמתחברים לעלילות של כאב אישי ושינוי זהות.
החלקים שעוסקים באובדן כתובים מתוך כאב אמיתי, ונוגעים הרבה יותר מכל הניסיון של הספר להסביר את החברה הישראלית.
הדיון בפערים חברתיים, עדתיים ופוליטיים נשען על קלישאות שחוקות, ומערכות היחסים של קלה־איה מרגישות רדודות ומיותרות.
דווקא כשהדברים נראים מסתדרים עבור קלה והיא מתחילה למצוא שלווה והשלמה עצמית, קורה הנורא מכל והיא בורחת לעיר הגדולה, משנה את זהותה לאיה ועוברת לגור עם אמן מפורסם.
התאכזבתי מהספר. אפילו אפשר לאמר התאכזבתי מאוד.
אני חייבת לציין שהאכזבה שלי נובעת בעיקרה משום שלספר יש פוטנציאל אדיר שכן הוא מטפל במספר נושאים רגישים וטעונים:
בדקתי, והסופרת הוציאה ספר נוסף בהוצאת עם עובד. כמו בספרה הקודם של סלונים, גם בספר זה קיימת התמודדות עם מותו של אדם אהוב. הכתיבה בחלקים האלה טובה, נראה שהיא כותבת מעומק הלב ומתוך ניסיון כואב אמיתי. הקטעים שדנים באובדן וכאב מרגשים ונוגעים בקורא.
הספר מנסה לטפל בנושא הפערים החברתיים בישראל : פערים עדתיים, פערים פוליטיים, פערים בין הפריפריה למרכז. הטיפול בנושאים האלה לטעמי אינו מהודק, נראה בעיקר מאולץ ושחוק עד דק. היא משתמשת בכל הקלישאות הידועות וממחזרת אותן בלי להתבלבל. הדברים כל כך צפויים, שזה פשוט מגוחך ומיותר.
לדוגמא, עליית הליכוד לשלטון בתקופת בגין – הדרומיים בפריפריה, תומכים בעליית הליכוד שיביא את השינוי ואת ההשקעות הנדרשות בפריפריות לעומת הגרים במרכז, שמודאגים מהכוונה להשקיע בהתנחלויות.
הדרומיים הם פרובינציאלים, תוכם כברם, מה שאתה רואה הוא מה שאתה מקבל. לעומתם המרכז, מתוחכמים, ממוקדי השכלה.
כך זה ממשיך לאורך כל הספר, עד שהדברים הופכים מעייפים וחסרי תוחלת.
מערכות היחסים של קלה/ איה רדודות, מעייפות ובעקר מיותרות. אני לא בטוחה שהייתי שורדת במערכות כאלה בחיים האמיתיים.
בכלל כל הניסיון לצייר את קלה/ איה כעוף חריג בסביבה התל אביבית נראה כפוי. התיאורים של חיי ההוללות והבוהמה ממש לא קולעים ונועדו סתם לשם פרובוקציה והתעוררות שלא קיימת.
הפיספוס הגדול ביותר לטעמי נובע מאי טיפול נכון ביחסי הורים ילדים. איכשהו הנושא מקבל חשיבות משנית ורק לקראת הסוף חוזר ועולה ומקבל את הבמה הראויה לו.
אז נכון שלא השקעתי בקריאת הספר יותר מידי, ונכון שהוא זורם, אבל באותה מידה הוא עבורי מיותר.
מומלץ רק למי שחייב באמת.
להחזיק את הזנב של החלום/ ניצה סלונים
הוצאת ידיעות ספרים, 2005, 399 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.