דבק שקדים או ציאניד של רקפת זהר הוא רומן ישראלי קשה ומטריד, שנכתב בעקבות אונס שמרת ועוסק לא רק בפגיעה מינית, אלא גם במנגנוני השתיקה, ההדחקה והציות של החברה הקיבוצית. דרך מסע הזיכרון של ענת מצליח, הספר בוחן איך קהילה שלמה בונה לעצמה קודים מוסריים, ואיך אותם קודים עצמם קורסים בדיוק ברגע שבו הם אמורים להגן.
מקרה אונס קבוצתי, גורם לענת מצליח, חברת קיבוץ צעירה, לחזור לקיבוץ למסע בנבכי הזיכרון. בפרקים שנעים בין העבר להווה, משרטטת הגיבורה את תהליך התבגרותה בקיבוץ. אגב כך, הקורא לומד על החברה הקיבוצית, על הקודים החברתיים הנוקשים שבה ועל מה שקורה כאשר הקודים הללו מופרים.
מה שצריך לדעת
רומן קשה ומטריד על פגיעה מינית, זיכרון אישי, והחברה הקיבוצית כמרחב של קודים, שתיקה והדחקה.
לקוראים שמסוגלים לשאת ספרות כבדה רגשית וחברתית, בלי צורך בנחמה ובלי מרחק בטוח מן החומר.
החדות שבה רקפת זהר חושפת את המנגנון החברתי, לא רק את הפגיעה עצמה, אלא גם את מה שמאפשר לה להתקיים ולהימחק.
זה ספר שמשאיר מועקה עמוקה מאוד, ולא כל קורא ירצה או יוכל לשהות זמן רב בעולם הכבד שהוא בונה.
על מנת שלא לספיילר ולא להרוס את הקריאה , לא ארחיב אלא רק אומר שהספר נכתב בעקבות האונס בקיבוץ שמרת והוא כולל תיאורים קשים של פגיעה מינית. הוא נכתב כיומן משחזר אירועים של חברת קיבוץ.
הקריאה בספר משאירה מועקה והירהורים על החברה הקיבוצית , האידיאלים שהנחו ומנחים אותה ובכלל עלנו כבני אנוש.
קראתי אותו בשלבים במשך שבועיים, כל פעם שני פרקים או שלושה. הוא גורם לקורא לתהות מה עוד מסתתר בחברה הקיבוצית שאנחנו לא יודעים.
כמו בספר האחיות שוסטר, רקפת זהר מצליחה לשרטט את דמות החברה , במקרה זה החברה הקיבוצית , בעין נוקבת וביקורתית. הדיוקן של החברה הקיבוצית המצטייר מהספר הזה לא מחמיא.
היו בספר קטעים מזוויעים ולא מבחינת התיאורים של איך ברמת הביט והבייט אלא ברמה שהקורא נשאר עם עצמו ודמיונו והזוועה צפה ועולה במלוא חומרתה בתודעתו. בשלבים מסויימים בספר הצטערתי שהתחלתי לקרוא אותו אבל בכל זאת המשכתי.
מומלץ לבעלי קיבה חזקה.
דבק שקדים או ציאניד/ רקפת זהר
הוצאת כנרת זמורה דביר, 1995, 263 עמודים
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.