📜 תור הקמבריון — ראשית הקריאה
אלו הם הספרים שקראתי בעשור שלפני 2013 – כשעוד לא היה סדר, קטגוריות או תיוגים. חלקם כבר נשתכחו, אחרים לא קיבלו סקירה, ורבים מהם נמצאים כאן לראשונה. זהו העמוד הגולמי של הקריאה המוקדמת שלי — תור הקמבריון האישי.
🛠️ כרגע מופיעים כאן 54 ספרים מתוך מאות. העמוד יתעדכן בהדרגה.
📗 הספרים שבלטו מתוך הערפל
מכל מאות הקריאות הראשונות, אלה הספרים שלא שכחתי — גם אם לא תמיד ידעתי להסביר למה.
📗 הספרים שבלטו מתוך הערפל
מכל מאות הקריאות הראשונות, אלה הספרים שלא שכחתי — גם אם לא תמיד ידעתי להסביר למה.

הימנון ללייבוביץ/ וולטר מ מילר הבן
הימנון ללייבוביץ מאת וולטר מ. מילר הבן הוא אחד הרומנים הפוסט־אפוקליפטיים המדכאים והמעניינים שקראתי: עולם שקם אחרי שואה גרעינית, מסדר נזירים המשמר את שרידי הידע האנושי, ואנושות שמתחילה מחדש רק כדי לגלות שהיא אולי לא למדה דבר. זה ספר על דת, מדע, קידמה, זיכרון, מוסר והמעגל האפל שבו האדם בונה את הכלים שמחזירים אותו שוב אל החורבן.

כופר נפשו של הצ'יף האדום/ או. הנרי
כופר נפשו של הצ'יף האדום הוא מסוג הספרים שגורמים לקורא לתהות איך בדיוק פספס סופר כזה עד עכשיו. או. הנרי מצליח להיות מצחיק עד דמעות, חד חברתית, ונוגע ללב, וכל זה בתוך סיפורים קצרים שלא מבזבזים אף רגע.

התחתנתי עם קומוניסט/ פיליפ רות
בדברי הימים האמריקאים ישנן תקופות שחורות, אחת מהן היא תקופת המקארתיזם. מקארתיזם הוא כינוי לתקופה בה נעשתה פעילות אינטנסיבית בארה"ב נגד מי שנחשד כאוהד הקומוניסטים. ציד המכשפות התרחש בין סוף ….

הנרות בערו עד כלות/ שאנדור מאראי
בטירה מבודדת לרגלי הרי הקרפטים, גנרל בדימוס ממתין לפגישה גורלית עם ידיד נפש שעזב אותו לפני ארבעים ואחת שנים וארבעים ושלושה ימים. הנרות בערו עד כלות הוא רומן מהפנט על זיכרון, נאמנות, בגידה והכוח הבלתי ניתן לעצירה של הזמן. יצירה פיוטית ועוצמתית שנחרטת בלב הקורא…
📌 שאר הפוסטים

אדיוס, המינגווי/ לאונרדו פאדורה
העלילה בקליפת אגוז, כשנמצאים שרידי גופה בחווה ששימשה כביתו של הסופר המינגווי בקובה, נקרא מריו קונדה, בלש בדימוס, כדי לנסות ולהתחקות אחר פתרון התעלומה…

חדר 411 / סימונה ונצ'י
"חדר 411" מתאר את סיפור אהבתם של גבר ואישה לכאורה פרטיקולריים אבל בפועל אוניברסלים. הסיפור מושמע מנקודת מבט של האישה, כשמידי פעם משתרבב לסיפור קולו של הגבר. בעיקר דרך המחוות…

אבולוציה בארבעה ממדים/ חוה יבלונקה, מריון ג' למב
כבר כשקראתי את "אבולוציה בארבעה מימדים" תהיתי איך אני אצליח לפתות אתכם לקרוא ספר רחב יריעה שחולש על תחומים מגוונים

משחקי Hide and Seek עם הרוצח, עיונים ביצירות אמנות בעקבות מאיר אגסי
אנדי וורהול הבין את תרבות הצריכה טוב מדי: איך דימוי נעשה מוצר, איך מוות נעשה צבעוני, ואיך השכפול מצליח להיראות כמו ביקורת בזמן שהוא משתתף באותה מכונה בדיוק. פוסט על פופ־ארט, מותגים, מרילין, פחיות מרק, והקושי שלי לאהוב אמנות שמזהה את השטח טוב יותר מן העומק.

בשבילה גיבורים עפים/ אמיר גוטפרוינד
"מלחמות כבר לא קורות בחורף" כי סוס מנצח לא מחליפים. אם ניצחנו פעם אחת ניצחון כל כך סוחף בתוך שישה ימים בקיץ, אין סיבה שלא נשמר את אותם ההישגים …

אירופיאנה/ פטריק אוז'דניק
לסכם ספר שב- 155 עמודים קצרים ודחוסים מתאר את עלייתה ונפילתה של המאה ה- 20, תהיה יומרנות ואפילו גם חוצפה. ברור לי שסיכום כזה, אם נכתב, חוטא ליכולות הגאוניות של ….

שלמות אמנותית ותשוקה מינית
קריאה נוקבת במסה של פרויד על לאונרדו דה וינצ'י חושפת את המקומות שבהם היצירה נעצרת, הציור לא נשלם והדחפים מקבלים תחפושת של חקירה מדעית.

איתן פרום/ אדית וורטון
"איתן פרום", בנוי כסיפור בתוך סיפור והוא נחשב למעין אוטוביוגרפיה הפוכה על חיי הנישואים של וורטון. בקליפת אגוז, "איתן פרום" הוא סיפור אהבה ותשוקה אומללים ובלתי אפשריים בתא משפחתי של איתן…

גזר דין וסיפורים אחרים/ פרנץ קפקא
מבחר מסיפוריו של אחד מגדולי הסופרים של המאה העשרים, שיצירותיו מבטאות את אי-הוודאות הקיומית של האדם בעת-החדשה בעוצמה ובדייקנות שלא פגו עד היום….

מסעותי עם צ'רלי בחיפוש אחר אמריקה/ ג'ון סטיינבק
"מסעותי עם צ`רלי", הוא לדעתי אחד מהספרים המכוננים שקראתי. הפרקים האחרונים שלו, המתארים את המסע שערך סטיינבק בדרום ארה"ב, השאירו אותי נסערת מעומק השינאה, האלימות והכיעור האנושי שרק החמירו מאז שנכתב הספר….

על הקו, עיונים ביצירות אמנות בעקבות מאיר אגסי
קריאה ביקורתית בסיי טוומבלי בעקבות מאיר אגסי: על קו, שרבוט, פרשנות מוזיאלית, והתחושה הלא נעימה שמול חלק מן האמנות המודרנית מבקשים מן הצופה לעשות את העבודה במקום היצירה.

מופקרות, נשים בזנות/ ענת גור
"מופקרות" של ענת גור קורע את מסכת האשליות מעל נושא הזנות: לא כסף קל, לא רומנטיקה בסגנון הוליווד, אלא ניצול, אלימות והפקרה. קולן של נשים שמבקשות לשרוד והאשמה שמוטלת על חברה שמעדיפה להסיט מבט…
