📜 תור הקמבריון — ראשית הקריאה
אלו הם הספרים שקראתי בעשור שלפני 2013 – כשעוד לא היה סדר, קטגוריות או תיוגים. חלקם כבר נשתכחו, אחרים לא קיבלו סקירה, ורבים מהם נמצאים כאן לראשונה. זהו העמוד הגולמי של הקריאה המוקדמת שלי — תור הקמבריון האישי.
🛠️ כרגע מופיעים כאן 54 ספרים מתוך מאות. העמוד יתעדכן בהדרגה.
📗 הספרים שבלטו מתוך הערפל
מכל מאות הקריאות הראשונות, אלה הספרים שלא שכחתי — גם אם לא תמיד ידעתי להסביר למה.
📗 הספרים שבלטו מתוך הערפל
מכל מאות הקריאות הראשונות, אלה הספרים שלא שכחתי — גם אם לא תמיד ידעתי להסביר למה.
לבי הפצוע/ מרטין דרי
שוו לעצמכם עולם בו גילתם במקרה אוצר בלום של מכתבים המתעד את הדרך שהובילה את סבתכם למשרפות אושוויץ כתשעה חודשים לפני תום המלחמה. שוו לעצמכם עולם, בו התגלה …
הימנון ללייבוביץ/ וולטר מ מילר הבן
הימנון ללייבוביץ מאת וולטר מ. מילר הבן הוא אחד הרומנים הפוסט־אפוקליפטיים המדכאים והמעניינים שקראתי: עולם שקם אחרי שואה גרעינית, מסדר נזירים המשמר את שרידי הידע האנושי, ואנושות שמתחילה מחדש רק כדי לגלות שהיא אולי לא למדה דבר. זה ספר על דת, מדע, קידמה, זיכרון, מוסר והמעגל האפל שבו האדם בונה את הכלים שמחזירים אותו שוב אל החורבן.
אישה בברלין/ אלמונית
אישה בברלין הוא יומן מטלטל וצלול על הימים שבהם גרמניה הנאצית קרסה והנשים בברלין נשארו לשלם את המחיר. זהו מסמך היסטורי מרתק על רעב, השפלה, אונס, תבוסה והתפכחות, גם אם קשה מאוד לקרוא אותו בלי לזכור מי הביא את המלחמה הזאת על אירופה ועל עצמו.
Doomsday Book / Connie Willis
Doomsday Book של קוני ויליס הוא ספר מסע בזמן נדיר, מפני שהלב שלו איננו הטכנולוגיה אלא בני האדם. דרך קיוורין, שנשלחת לאנגליה של המאה ה-14 ומגלה שהגיעה בדיוק למקום האיום ביותר האפשרי, ויליס כותבת רומן סוחף, מצחיק, מכאיב וחכם מאוד על מגפה, בירוקרטיה, דטרמיניזם וחמלה.
📌 שאר הפוסטים
ביום שהמוסיקה מתה/ אופיר טושה גפלה
לו הייתה לכם אפשרות לדעת את היום המדוייק שבו תמותו האם הייתם בוחרים לדעת אותו? איך הייתם מבלים את היום האחרון לשארית חייכם? הידיעה הזו היתה משפיעה על חייכם?…
הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם/ יונס יונסון
זהו סיפורו של אלן קרלסון, שאמור לסיים את חיו בבית אבות. אבל, לחיים יש תוכניות אחרות וביום הולדתו המאה, קרלסון יוצא מהחלון של חדרו, שלוש שעות לפני מסיבת…
חדר הזכוכית/ סיימון מאואר
ויקטור וליזל לנדאואר מתחתנים בשנת 1929. הוא יהודי, היא גרמניה, שניהם מבוססים כלכלית (עשירים זה המינוח המתאים יותר במקרה הזה) והם פוגשים את האדריכל ריינר פון אבט שבונה …
ג'ק המרטש – דיוקן של רוצח/ פטרישה קורנוול
בשלהי המאה ה- 19 הכה ברובע האיסט סייד של לונדון מרצח פסיכופט. הוא ריטש נשים שעסקו ביצאנות. המאפיינים של מקרי הרצח שמדוברים בספר הם זהים: שיסוף הגרון כמעט עד לעצם….
ביקור חולים עם אוסקר/ דייוויד דוזה
סיפור אמיתי ומרגש על חתול בשם אוסקר, שחי בבית אבות ומלווה חולים בשעותיהם האחרונות. ד"ר דיוויד דוזה מתעד את סיפוריו של אוסקר לצד עדויות כואבות על התמודדות משפחות עם אלצהיימר ושיטיון, ומעלה שאלות על זיכרון, חמלה, ועל מה שנשאר מאדם גם כשהזיכרון נעלם. ספר מחמם לב ומעורר מחשבה…
התחתנתי עם קומוניסט/ פיליפ רות
בדברי הימים האמריקאים ישנן תקופות שחורות, אחת מהן היא תקופת המקארתיזם. מקארתיזם הוא כינוי לתקופה בה נעשתה פעילות אינטנסיבית בארה"ב נגד מי שנחשד כאוהד הקומוניסטים. ציד המכשפות התרחש בין סוף ….
אוי אלוהים/ ענת גוב
אוי אלוהים של ענת גוב לוקח שאלה תיאולוגית כבדה, איפה אלוהים כשבאמת צריך אותו, והופך אותה למחזה משעשע, עצוב ומדויק מאוד. דרך מפגש בין פסיכולוגית חד־הורית לבין אלוהים בדיכאון, גוב כותבת טקסט שנוגע באמונה, בכאב, באימפוטנציה האלוהית ובצורך האנושי להיתלות במשהו גדול מאיתנו, בלי לזלזל לא בקורא ולא בשאלה.
כלאדם/ פיליפ רות
כלאדם של פיליפ רות הוא רומן קצר, חד ואכזרי על מה שהגוף עושה לאדם כשהזמן נגמר לאט. בלי נחמה, בלי אידיאליזציה ובלי מסך, רות כותב כאן על זקנה, מחלה, בדידות וחרטה, אבל גם על הפלא העיקש של עצם החיים.
כופר נפשו של הצ'יף האדום/ או. הנרי
כופר נפשו של הצ'יף האדום הוא מסוג הספרים שגורמים לקורא לתהות איך בדיוק פספס סופר כזה עד עכשיו. או. הנרי מצליח להיות מצחיק עד דמעות, חד חברתית, ונוגע ללב, וכל זה בתוך סיפורים קצרים שלא מבזבזים אף רגע.
השם של העולם/ דניס ג'ונסון
השם של העולם של דניס ג'ונסון הוא נובלה חידתית ומעורפלת על אבל, בדידות ותודעה שמתפרקת מבפנים. יש בה רגעים של דיוק רגשי ושל יופי לשוני אמיתי, אבל גם תחושה מתמשכת שהספר מתאמץ להיות "אמנות" במקום פשוט להיות חי.
ואז הגענו לסוף / ג'ושוע פריס
ואז הגענו לסוף של ג'ושוע פריס מתחיל כסאטירה משרדית מבריקה, מצחיקה ומדויקת להפליא על פחד, רכילות, מיתון ויחסים בין עובדים. ואז, בדיוק כשהספר כבר תופס צורה ומומנטום, הוא מתפזר, מתעכב ומאבד את מרכז הכובד שלו. חבל, כי היה פה חומר לפנינה.
גן עדן/ ארנסט המינגוויי
גן עדן של ארנסט המינגוויי נראה תחילה כמו פנטזיה של חוף, אלכוהול, עושר ותשוקה, אבל מהר מאוד מתברר שזה ספר על פירוק. פירוק של זוגיות, של זהות מגדרית, של גבריות, ושל האשליה שחיי החופש של העשירים הם באמת חופשיים. זה רומן חושני, חד ומאוד לא תמים.