השם של העולם/ דניס ג'ונסון

השם של העולם של דניס ג'ונסון הוא נובלה קצרה וחידתית על אבל, בדידות וניכור, שמלווה גבר שקפא רגשית אחרי מות אשתו ובתו. זה ספר שיש בו רגעים של יופי ודיוק, אבל גם תחושה מתמשכת שהשאיפה לאמנות אסתטית גוברת בו על הקשר החי עם הקורא.

"השם של העולם" מאת ג'ונסון הוא ספר מורכב, חידתי ולעיתים מתסכל, שמעורר עניין ואכזבה באותה נשימה. מצד אחד, מדובר בנובלה בעלת עומק רגשי, כתיבה מדויקת ותובנות חדות על בדידות וניכור. מצד שני, התחושה היא שג'ונסון מתאמץ לייצר "אמנות" לשמה, מה שמרחיק את הקורא ופוגע בתחושת האינטימיות והמעורבות.

העלילה עוקבת אחר מייקל ריד, מרצה אוניברסיטאי שקפא רגשית לאחר מות אשתו ובתו בתאונת דרכים. חייו משותקים, ומבעד למבטו נפרשת סדרת פגישות אקראיות עם דמויות שונות – המרכזית שבהן היא פלאואר קנון, דמות ססגונית ומעט מסתורית.

לכאורה, מדובר בסיפור ליניארי. אך ככל שמעמיקים בקריאה, מתברר שהנובלה פועלת על סף כאוס, הן בתודעתו של ריד והן במבנה הסיפורי עצמו. הקריאה יוצרת תחושה של שיטוט סהרורי בתוך תודעה מטושטשת, התפרקות איטית שבה גם הנרטיב עצמו הולך ומתפוגג. החוויה הזו נעה בין רגעי אינטימיות לניכור, בין דימויים מרהיבים לבין קטעים של שעמום ושיתוק עלילתי.

אחת הבעיות המובהקות היא חוסר הבהירות הכרונולוגית. ג'ונסון מוותר לחלוטין על חלוקה לפרקים או סימנים ברורים, והעלילה מדלגת בין תקופות באופן כמעט שרירותי. כתוצאה מכך, הקורא נדרש לפענח לבד את ציר הזמן, משימה מאתגרת ולעיתים מתסכלת, שמוסיפה לתחושת האובדן והבלבול.

מעבר לבעיית המבנה, נוצרת תחושה שהספר עסוק מדי בעצמו, ביצירת "אמנות" אסתטית-מופשטת, על חשבון דיאלוג אמיתי עם הקורא. ג'ונסון מציע יצירה מודעת לעצמה, שמבקשת לעורר דיון על טבעה של האמנות, אך עושה זאת במחיר של ניכור רגשי. במקומות שבהם נדרשת חוויה חיה ונגישה, מתקבלת במקומה כתיבה מנותקת ומופשטת.

"השם של העולם" הוא יצירה קצרה שמציעה פנינים לשוניות ודימויים מעוררי מחשבה, אך גם לא מעט קטעים שבהם השאיפה האמנותית מאפילה על החוויה הסיפורית. זהו ספר שמציב סימן שאלה על מקומו של הקורא בדיאלוג שבין המחבר ליצירה, וכתוצאה מכך, לא בטוח שיתאים לכל אחד.

השם של העולם/ דניס ג'ונסון

הוצאת בבל, 2009, 171 עמ'

דירוג SIVI –

⭐⭐⭐

דירוג: 2.5 מתוך 5.

איכות אודיו –

דירוג: 0 מתוך 5.