📜 תור הקמבריון — ראשית הקריאה
אלו הם הספרים שקראתי בעשור שלפני 2013 – כשעוד לא היה סדר, קטגוריות או תיוגים. חלקם כבר נשתכחו, אחרים לא קיבלו סקירה, ורבים מהם נמצאים כאן לראשונה. זהו העמוד הגולמי של הקריאה המוקדמת שלי — תור הקמבריון האישי.
🛠️ כרגע מופיעים כאן 54 ספרים מתוך מאות. העמוד יתעדכן בהדרגה.
📗 הספרים שבלטו מתוך הערפל
מכל מאות הקריאות הראשונות, אלה הספרים שלא שכחתי — גם אם לא תמיד ידעתי להסביר למה.
📗 הספרים שבלטו מתוך הערפל
מכל מאות הקריאות הראשונות, אלה הספרים שלא שכחתי — גם אם לא תמיד ידעתי להסביר למה.
ליל הז'ירונדינים/ פרסר ז'ק
"מופקרות" של ענת גור קורע את מסכת האשליות מעל נושא הזנות: לא כסף קל, לא רומנטיקה בסגנון הוליווד, אלא ניצול, אלימות והפקרה. קולן של נשים שמבקשות לשרוד והאשמה שמוטלת על חברה שמעדיפה להסיט מבט…
חרדתו של המלך סלומון/ אמיל אז'אר
מפגש מקרי בין נהג מונית פריזאי, ז'אנו, לבין סלומון רובינשטיין, "מלך הקונפקציה", פותח מסע משעשע־עצוב על אהבה, בדידות וחרדות הזקנה…
בדם קר/ טרומן קפוטה
בדם קר מאת טרומן קפוטה הוא לא ספר שמזעזע באמצעות תיאורים גרפיים, אלא באמצעות תמונה אנושית רחבה ומטרידה. קפוטה לוקח מקרה רצח אמיתי בקנזס והופך אותו לחקירה ספרותית של חברה, משפט, מוסר, אמונה דתית, עונש מוות והגבול הדק שבין קורבנות לפושעים. זה ספר קשה, חכם ומטלטל, כזה שלא רק מספר פשע אלא מאלץ את הקורא להביט במנגנונים שאפשרו לו להתרחש.
כופר נפשו של הצ'יף האדום/ או. הנרי
כופר נפשו של הצ'יף האדום הוא מסוג הספרים שגורמים לקורא לתהות איך בדיוק פספס סופר כזה עד עכשיו. או. הנרי מצליח להיות מצחיק עד דמעות, חד חברתית, ונוגע ללב, וכל זה בתוך סיפורים קצרים שלא מבזבזים אף רגע.
📌 שאר הפוסטים
יש ואין/ ארנסט המינגוויי
יש ואין של ארנסט המינגוויי הוא רומן מריר על אדם שנאבק להחזיק את הראש מעל המים בעולם שמחלק הכול לפי קו פשוט ואכזרי, מי שיש לו ומי שאין לו. הוא כתוב בשפה חדה וחסרת קישוט, אבל מסרב לתת לקורא את הקתרזיס שהרומן כמעט מבטיח, ולכן משאיר אחריו חמיצות עיקשת.
חגיגה נודדת/ ארנסט המינגוויי
חגיגה נודדת של ארנסט המינגוויי הוא ספר זיכרונות על פריז, עוני, כתיבה ואהבה, אבל גם על האופן שבו סופר בונה לעצמו עבר שאפשר לחיות איתו. יש בו חיים, חדות, רכילות ספרותית ועונג אמיתי, אבל גם לא מעט ניקוי עצמי, אידאליזציה ושתיקות נוחות מאוד.
על העיוורון/ ז'וזה סאראמאגו
על העיוורון הוא לא רק רומן על מגפה מסתורית של עיוורון לבן. זה ספר על מה שקורה לחברה כשהחוקים מתפוררים, כשהפחד מחליף מוסר, וכשהאדם מגלה שהוא הרבה פחות רחוק מן החיה מכפי שנוח לו לחשוב.
A Visit from the Goon Squad/ Jennifer Egan
A visit from the Goon Squad, מאת ג'ניפר איגן זכה בפוליצר לשנת 2011. בעברית Goon Squad יכול להתפרש כיחידת בריונים, אבל בספר היא אינה כיתת בריונים אלא כינוי לזמן הנוגש באדם. …
Fire Watch / Connie Willis
הקדמה – אחרי כל ההמלצות שקראתי לגבי ספרים של קוני ויליס ובמיוחד לגבי "המשכוכית" האלמותי והבלתי ניתן להשגה, הייתי חיבת להשלים את הפער ולסגור חור בהשכלה. הזמנתי לי…
הימנון הקרב של אמא נמרה/ איימי צ'ואה
בינואר השנה, נפל דבר בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. עולם האימהות עובר טלטלה קשה עד כדי כך שלא ישוב להיות כבעבר: אמהות סיניות טובות מאמהות יהודיות! הסינים שכבשו …
בל קנטו/ אן פאצ'ט
חגיגת יום הולדת לאיש עסקים יפני במדינה דרום אמריקאית עלומה הופכת בן רגע לתקרית ביטחונית רבת משתתפים, כשחוליית חוטפים חמושה פורצת לבניין סגן הנשיא. הדרמה הפוליטית שנרקמת אמורה להיות מתוחה…
רצח בדרך בית לחם/ בתיה גור
"רצח בדרך בית לחם" מאת בתיה גור הוא ספר שמצליח להותיר אותי עם תחושות מעורבות, כמו כוס יין שלא לגמרי הגיע לבשלות – מצד אחד, יש בו את כל המרכיבים של מותחן …
מוזיקה פופולרית מויטולה/ מיקאל ניאמי
מאטי וחברו השתקן נילה גדלים בויטולה, עיירה קטנה בצפון הרחוק של שוודיה. הימים הם ימי סוף שנות ה- 60 ומאטי מתאר את שנות הילדות והבחרות שלו, של נילה…
הימנון ללייבוביץ/ וולטר מ מילר הבן
הימנון ללייבוביץ מאת וולטר מ. מילר הבן הוא אחד הרומנים הפוסט־אפוקליפטיים המדכאים והמעניינים שקראתי: עולם שקם אחרי שואה גרעינית, מסדר נזירים המשמר את שרידי הידע האנושי, ואנושות שמתחילה מחדש רק כדי לגלות שהיא אולי לא למדה דבר. זה ספר על דת, מדע, קידמה, זיכרון, מוסר והמעגל האפל שבו האדם בונה את הכלים שמחזירים אותו שוב אל החורבן.
Curriculum Vitae/ יואל הופמן
ספר לירי קצר ומרהיב שבו יואל הופמן כותב את קורות חייו כמו שיר מתמשך. מילים שמלטפות, מציירות ומפוצצות את הלב ביופי טהור.
רפליקה אובססיבית, עיונים ביצירות אמנות בעקבות מאיר אגסי
אנדי וורהול הבין את תרבות הצריכה טוב מדי: איך דימוי נעשה מוצר, איך מוות נעשה צבעוני, ואיך השכפול מצליח להיראות כמו ביקורת בזמן שהוא משתתף באותה מכונה בדיוק. פוסט על פופ־ארט, מותגים, מרילין, פחיות מרק, והקושי שלי לאהוב אמנות שמזהה את השטח טוב יותר מן העומק.