עולם שמתנהל “כמו שצריך” יודע למחוק אנשים בלי לצעוק. בשלושה ספרים אמריקאיים שונים לכאורה, האלימות אינה פרץ יצרים ואינה תאונה. היא מנגנון מסודר, מוסרי בעיני עצמו, שפועל בשם חלום, בשם אמונה ובשם נימוס. זה מסע בעקבות חברה שמעדיפה לשמור על הסדר גם כשהוא גובה מחיר אנושי נורא.
כשהמערכת לא טועה: שלושה ספרים על אמריקה שמוחקת אנשים מתוך סדר Read Post »
Speak No Evil הוא רומן על אלימות שלא נראית כמו אלימות.
לא על זהות, לא על אמונה, לא על גזענות במובן הצפוי.
אלא על הרגע שבו אמת נאמרת בקול, והעולם סוגר עליה.
ספר זיכרונות קשה ומטלטל על עוני, אמונה והמאבק לחיות בכבוד, שבו אריקה ג’יי סימפסון מספרת את סיפור חייה עם אמה, אישה עיקשת, חולה, מאמינה, שמול המצוקה החברתית והבריאותית סירבה לוותר על דרכה…
סיפורה של קורה, דור שלישי של עבדים שחורים באחוזת רנדל. מייבל, אימא של קורה, ברחה אל החופש והותירה אחריה את בתה הצעירה חשופה להלקאות וניצול מיני….
בין העולם וביני הוא מכתב של אב לבן, אבל בפועל זה כתב אישום נגד חלום. לא חלום אישי, אלא החלום האמריקאי עצמו, זה שמבטיח חירות, שוויון וביטחון, ובונה אותם על גוף אחד שמותר לפגוע בו.
טא־נהסי קואטס לא כותב על גזענות כמושג. הוא כותב על הגוף. על גוף שחור שחי בידיעה ברורה: הוא חשוף, הוא פגיע, והוא לעולם לא מוגן באמת.
זה ספר שמסרב לנחם, מסרב להציע תקווה מזויפת, ומסרב לשתף פעולה עם הכוונות הטובות של מי שמעדיפים לא לדעת.
נערה שחורה, הרה בפעם השנייה מאביה, נאבקת לשרוד במציאות אכזרית של עוני, אלימות והזנחה. "תלחצי" הוא מסע מצמרר של כאב, חלומות ושאלות נוקבות על אחריות החברה וסיבה טובה להוקיר את מה שיש…
