כתוב נפלא, מכאיב, מעציב, מעכיר רוח ולבסוף מספק קתרזיס כראוי. זהו סיפורה של חברה המתיימרת להיות שוויונית, סובלנית וסבלנית כלפי האחר, אבל עמוק בתוך תוכה סובלת מפוביה חסרת …
Hard Rain Falling של דון קרפנטר איננו עוד ספר על עבריינים, בתי כלא ונפילות. זהו רומן התבגרות אכזרי על ילד שנזרק מהמסלול עוד לפני שניתנה לו אפשרות לבחור, ועל אמריקה שמייצרת פצועים ואז מעמידה פנים שהיא מציעה להם תיקון. קרפנטר כותב בלי קישוטים ובלי רחמים, ובדיוק משום כך הוא מצליח לגעת עמוק.
מחר ניסע ללונה פארק של אילנה ברנשטיין עוסק באם חד־הורית על סף שבירה נפשית וכלכלית, ובשני ילדים שנאלצים לשרוד כמעט בלי הורה מתפקד. למרות כתיבה טכנית חזקה ורעיון פתיחה אפקטיבי, הספר נשחק תחת מונולוג חזרתי ומעיק, ואינו מצליח להפוך את אי הנוחות לעוצמה ספרותית ממשית.
להרוג את הכלב השני של מארק חלאסקו הוא קובץ סיפורים קשה, חד ואמין מאוד, שמציג את ישראל של שנות החמישים דרך עיניהם של מהגרים רעבים, שיכורים ונואשים. זו ספרות שלא מייפה את הכיעור, את הדלות או את הפתטיות של החלומות, ולכן גם מצליחה לפגוע חזק.
סיפורה של חאדולה הוא לא עוד טרגדיה יוונית, אלא כתב אישום נגד גורל שאף פעם לא נותן סיכוי. זקנה שמרפאת בצמחים ורוצחת מתוך ייאוש, אישה שנמחצת בין עוני, משפחה וחטא קדום. זה סיפור על בחירה שלא הייתה בחירה ועל חיים שנטרפו לפני שהתחילו.
יש ספרים שחושבים שאם הם ימרחו אותך בזוהמה, יצא מזה "ריאליזם חברתי". חשבונות פתוחים של מרטין קוהן הוא בדיוק מהסוג הזה, עד שהוא נזכר באמצע שיש גם דבר כזה מחשבה, לא רק הפרשות. החלק השני מציל משהו, אבל הריח נשאר.
קובץ שכולל שני סיפורים אוטוביוגרפיים שמתארים את מצבם של הזוג פיצג'ראלד שבאותה התקופה נעים בנדנדה בין עושר ראוותני לעוני מחפיר. כמובן, שמצבם אינו יוצא דופן והסיפורים משקפים את מצבם הכלכלי והכללי של ….
וויבי גדלה בתוך עולם של אלכוהול, סמים והתעללות. קלן, גבר בודד עם לב רחב, מציל אותה, אבל גם נשאב לתוך מערכת יחסים שמערערת את כל מה שאנחנו חושבים על אהבה.
ברין גרינווד מציבה מראה ריאליסטית ואכזרית מול חברה שמעדיפה לשפוט במקום להבין.
מאחורי החומה של שדה התעופה במומבי, חיים אלפי אנשים בפחונים, שקופים לעולם. קתרין בו מביטה אליהם בעיניים פקוחות ובלי יומרה לגאול. Behind the Beautiful Forevers הוא עדות חדה, מצמררת, ובלתי נשכחת לעולם שמעדיפים לא לראות.
בין העולם וביני הוא מכתב של אב לבן, אבל בפועל זה כתב אישום נגד חלום. לא חלום אישי, אלא החלום האמריקאי עצמו, זה שמבטיח חירות, שוויון וביטחון, ובונה אותם על גוף אחד שמותר לפגוע בו.
טא־נהסי קואטס לא כותב על גזענות כמושג. הוא כותב על הגוף. על גוף שחור שחי בידיעה ברורה: הוא חשוף, הוא פגיע, והוא לעולם לא מוגן באמת.
זה ספר שמסרב לנחם, מסרב להציע תקווה מזויפת, ומסרב לשתף פעולה עם הכוונות הטובות של מי שמעדיפים לא לדעת.
המחבר סם קווינונס (או משהו כזה תסלחו לי אם עיוותתי את השם) יוצא במסע מחקרי אל לב המאפליה של ההתמכרות האמריקאים להירואין ואופיאטים. במסע מבוסס על ראיונות ….
Dreamland: The True Tale of America's Opiate Epidemic/ Sam Quinones Read Post »
הספר הזה הוא בהחלט פיצוי על כל הנפלים שקראתי בתקופה האחרונה, כולל זוכה הפוליצר All the light we cannot see, שהיה אכזבה רבתית. הספר מתאר את השנים 1937 – 1939 בניו יורק ארצות הברית…..
