כבר בעבר טענתי שהספרים שכותב ברדוגו הם לא כוס התה שלי. דמויות שוליים שמתבוססות בסחי וברפש של החיים ולא בחמלה או באמפטיה, אלא באור הבוהק והמכוער שמבליט את כל הקמטים…
הרעיון בבסיס מעניין: גבר רואה אישה בכנס ומחליט לכתוב לה מכתבים שחושפים את נשמתו. אין בינהם מגע גופני, אבל הדרישה לחשיפה ואינטימיות עומדת בבסיס התכתובת הזו…
כשעושר, תכשיטים וקזינו מתערבבים עם סודות משפחתיים מתקבל רומן צבעוני אך מאכזב, שבו ההבטחה גדולה מהביצוע…
זהו סיפורה של נטע, מושבניקית שחייה עם אביה ואחיה לאחר מות אימם ונמצאת במערכת יחסים ארוכה עם עודד. נטע חשה מתוסכלת, לא שבעת רצון ממערכת היחסים עם עודד…
אי טרופי, מלך, בת יפה וכמות סרחי משפטים מתחכמים שיכולה להטביע אפילו את דג הזהב מגשים המשאלות…
רומן דרום־אמריקאי שמבריק טכנית אך מתפורר רגשית. תודה של פבלו קצ'אז'יאן מוכיח שחדשנות צורנית לא תמיד שווה חוויה אנושית או קריאה מרגשת.
The Perfect Dress רומן על שלוש חברות בעיירה קטנה בטקסס שמקימות חנות שמלות לכלות פלאס-סייז. רעיון יפה שהופך לסיפור צפוי
אהבה ישנה, תשוקה מאוחרת וכתיבה שמידרדרת לביבים.
גרהם סימסיון מוכיח ש־The Best of Adam Sharp הוא הכול חוץ מהמיטב.
איכות הכתיבה של קובן משתנה מספר לספר. ישנם ספרים טובים מאוד שהוא פירסם, ומצד שני ישנם ספרים כמו הספר הזה שהוא פשוט תת רמה. קישקוש מקושקש, ללא עלילה, ללא תוחלת …
