קרא לי בשמך/ אנדרה אסימן
על רקע נופי קיץ איטלקיים, נער צעיר מתאהב בגבר שמלמד אותו לא רק מהי תשוקה, אלא גם מהי שתיקה. אסימן כותב על האהבה כעל פצע יפהפה, כזה שמבקש שיישאר פתוח כדי שלא יישכח.
על רקע נופי קיץ איטלקיים, נער צעיר מתאהב בגבר שמלמד אותו לא רק מהי תשוקה, אלא גם מהי שתיקה. אסימן כותב על האהבה כעל פצע יפהפה, כזה שמבקש שיישאר פתוח כדי שלא יישכח.
הספר שאפתני ביותר וכגודל השאפתנות כך האכזבה שאני חשה בסיומו. The Overstory הוא סיפור מערכת יחסיה של האנושות עם הסביבה ובאופן מדוייק יותר עם העצים. ניתן לחלק את הספר …
מות הנזיר הוא רומן היסטורי על עלילת דמשק 1840, כתוב בשפה עשירה. בעיניי החירות היצירתית מרחיקה את הספר מהאמת ההיסטורית ומעוררת קושי מוסרי, למרות הכישרון הלשוני והרעיון המסקרן.
איזי ואקסל התחילו לצאת יחד בתיכון. זו היתה אהבת חייהם. אבל, אז אקסל התגייס למרינס ונעלם ואיזי ממשיכה בחייה…
חברות ילדות, פרידה כואבת, וחזרה שמציתה מחדש משיכה, כעס וטראומה שלא טופלה.
כפפות של משי מנסה לשלב רומנטיקה, ספורט אגרסיבי ופנטזיות של שליטה וכאב, אבל מתקשה לבנות גשרים אמינים בין עבר להווה, בין שנאה לאהבה, ובין תשוקה לאינטימיות אמיתית. רומן שמבטיח עוצמה פיזית ורגשית, אך משאיר יותר מדי סדקים פתוחים בדרך.
חברה מפונפנת מגיעה לחווה קפואה ומגלה שהטבע לא מתרשם ממותגים. קנדיס באה להיות ליד אנדי לפני הלידה, נופלת שוב ושוב על השלג, ומסתבכת מיד עם איאן, אחיו של מאק, שנמצא במצב רוח רע כבר שלוש שנים. קומדיה רומנטית מהירה, פרועה, וקורעת מצחוק, אבל עדיין פחות “התפרצות געשית” מהספר הראשון.
מקנזי, התייתמה מאביה לאחר שנרצח במאבקי המאפיה האירית. כשחברתה טליה נעלמת וגורמי החוק מדשדשים ולא מתקדמים בחקירה, היא מחליטה להיכנס לגוב האריות של המאפיה האירית ולפתור את התעלומה…
ברית של שנאה הוא הספר השלישי בסדרת המאפיה של קורה ריילי, עם נישואין כפויים, מרד נעורים, ומערכת יחסים טעונה בין תיאו לג'יאנה. הבעיה היא שג'יאנה מצטיירת כדמות ילדותית ומעייפת כל כך, עד שכל מה שעובד בספר נשען כמעט לחלוטין על תיאו.
נישואי חובה במאפיה: קצבי וקולח, עם יותר עומק בדינמיקת הארגון, אבל דנטה מתנהג בצורה מחפירה כלפי וולנטינה. נקרא מהר, לא “נבלע” בלי מחשבה.
אם חד הורית שמצילה כוכב הוקי מתאונה והופכת לסיפור תקשורתי. התחלה מסקרנת וטוויסטים על העבר, אבל באמצע הספר העלילה נמרחת והקשר הרומנטי נשאר דל.
גבר שנשאר שבוי בהחלטה שקיבל לפני שלושים שנה חוזר לפירנצה כדי לפגוש את עברו פנים אל פנים. אבל במקום תשובות הוא מגלה אמת קטנה, כמעט מביכה, שממוטטת את כל המיתוס שבנה לעצמו. זה לא סיפור על אהבה אבודה, אלא על אשליה שנמשכה חיים שלמים.
עד שני שלישים רבות הדרכים כמעט עובד: רומן כתוב היטב, קצבי, עם שני קולות שמחזיקים סיפור של אהבה חוזרת. ואז מגיע השליש האחרון, והספר מחליט להפוך את הכאב למופע, ואת הטראומה למלודרמה במינון תורכי. התאכזבתי, בעיקר כי היה פה גרעין מצוין.