חיים על הדף
יש ספרים שמציעים רעיונות, ויש כאלה שמציעים חיים. בעמוד הזה תמצאו קולות אמיתיים: ביוגרפיות, זיכרונות, עדויות וידויים, שנכתבו לא מתוך דמיון, אלא מתוך צורך. מה שאי אפשר להמציא, אי אפשר לשכוח.
חומר טוב/ יהונתן גפן
כילידת שנת 1972, אני זוכרת את התקופות בהם היו משדרים ביום העצמאות את מציצים ואת גבעת חלפון אינה עונה. בערפל שאופף את ילדותי המוקדמת אני זוכרת תקופות שבהם הורי …
היפומאניה/ מגי אוצרי
ספר שאי אפשר "לקרוא בנחת": הוא מושך, שורט, מציף, ומסרב להיות מנומס.
מגי אוצרי לוקחת אותנו למסע בתוך מוח רותח־אמיתי, בלי פילטר ובלי רחמים. לא לקרוא אם אתם רוצים קריאה "נעימה". לקרוא אם אתם רוצים אמת.
עד יום הימים/ שרית סרדס־טרוטינו
יש סיפורים שלא מבקשים למחוק את הכאב, רק להחזיר לו שם.
"עד יום הימים" הוא ספר כזה: עדות של ילדה שנבלעה בתוך שתיקה, וחזרה שנים אחר כך כדי להגיד משפט אחד פשוט.
עוד הייתי שם.
ועכשיו אני מדברת.
מי שסוכתו נופלת/ צבי בן מאיר
סיפור על אהבה גדולה שנולדה מתוך תקווה, ועל כאב גדול שנולד מתוך מה שאסור לומר. מי שסוכתו נופלת הוא מסע גאולה של גבר דתי שמנסה לבנות בית על יסודות שלא יכולים לשאת את ליבו. זה ספר שמביט באומץ אל השבר, ומגלה בתוכו אור עדין, כמעט נסתר.
🔎 כל הפוסטים
ואיפה זה פוגש אותך? / ג'ושוע פלטשר
ואיפה זה פוגש אותך? מאת ג'ושוע פלטשר מבקש לחשוף את חדר הטיפולים מבפנים, אבל שוב ושוב הופך מצוקה אנושית לחומר קריא, דרמטי ומסחרי. זו אינה סקירה על ספר “אמיץ”, אלא על ספר שמבלבל בין חמלה לבין מופע, בין טיפול לבין סיפור טוב, ובין אנושיות לבין מיתוג נגיש של כאב.
עצב הראייה/ מריה גאינסה
עצב הראייה הוא ספר מרשים ולעיתים מבריק על אמנות, חיים, מחלה וראייה, אבל גם טקסט תובעני מדי, חמקמק מדי, ולא תמיד הוגן כלפי קוראיו. ברגעיו הטובים מריה גאינסה מחברת בין יצירה לפצע בכוח נדיר. ברגעיו החלשים הספר נשען על ערפל, מניירה ומיסטיפיקציה פרטית.
אם נהיה/ עטר מאור
ממואר קצר על 7 באוקטובר שמדויק כשהוא נשאר בתוך הזמן האמיתי והחשד בשפה, ונחלש כשהוא מנסה לסיים בגלויה של תקווה.
The Opposite of Fate/ Amy Tan
The Opposite of Fate מתחיל כמו מתנה, ונגמר כשאלה עקשנית: כמה מהחיים באמת בחרנו, וכמה מהם רק עטפנו בסיפור כדי שנוכל לסבול אותם. בין faith ל־fate, בין כומר לרוחות, בין לוח ווג’י לבקבוק ניקוי שהופך ל“חזון”, טאן מבריקה בדיוק במקום שבו המשפחה ממציאה משמעות כדי לא לקרוס. ואז היא מתחילה להסביר את עצמה למוות.
סנוב אשכנזי מדימונה/ זיו תדהר
ספר על דימונה, אבל לא על קיפוח.
ספר על זהות, אבל בלי סיסמאות.
סנוב אשכנזי מדימונה של זיו תדהר הוא מסה ספרותית חכמה על מרחב, שפה ומעמד, הכתובה בעברית צלולה ומכבדת, ומצליחה לבקר את הישראליות בלי לצעוק ובלי להתחנף.
האחו החריש את אוזניי/ ענת עינהר
האחו החריש את אוזניי של ענת עינהר מתיש את הקורא עד אובדן תחושה.
זהו רומן שמוותר על עלילה לטובת הצטברות זוועות, מנרמל אלימות דרך שפה יפה, ומשאיר את הקורא כלוא בתוך מרחב של השפלה, טירוף ועייפות מוסרית.
לא כל מה שנכתב ביופי ראוי שייכתב.