ורד שנבל יודעת לכתוב על זוגיות, אבל הפעם היא מתפזרת. חבל, כי היה פה פוטנציאל לסיפור נוגע.
"בלגן נפלא" הוא בעיקר בלגן. הנפלא? אולי בספר הבא…
לא תמיד הבית שאנחנו רודפים אחריו מעניק תחושת שייכות.
בהכמיהה לביטחון מצאתי דמות נשית שלא עוררה בי חיבה, עלילה שהתעקשה על מהלכים לא משכנעים, וסיפור שנשען רק על דמות אחת סימפטית מדי מכדי להחזיק את הכל על כתפיו…
הספר "סדקים בזהב" מאת מיכל שלו הציג בפניי אתגר מיוחד, ולמרבה הצער לא מהסוג הטוב. כבר בתחילת הקריאה מצאתי את עצמי נאבקת ברצון להמשיך ולצלול אל תוך העלילה. התחושה הראשונית…
כבר בעבר טענתי שהספרים שכותב ברדוגו הם לא כוס התה שלי. דמויות שוליים שמתבוססות בסחי וברפש של החיים ולא בחמלה או באמפטיה, אלא באור הבוהק והמכוער שמבליט את כל הקמטים…
הרעיון בבסיס מעניין: גבר רואה אישה בכנס ומחליט לכתוב לה מכתבים שחושפים את נשמתו. אין בינהם מגע גופני, אבל הדרישה לחשיפה ואינטימיות עומדת בבסיס התכתובת הזו…
זהו סיפורה של נטע, מושבניקית שחייה עם אביה ואחיה לאחר מות אימם ונמצאת במערכת יחסים ארוכה עם עודד. נטע חשה מתוסכלת, לא שבעת רצון ממערכת היחסים עם עודד…
אמא הוא רומן על פרשת ילדי תימן, נושא רגיש וכואב, שמקבל טיפול שטחי, מלא סטריאוטיפים, חורים בעלילה ותפניות מופרכות. במקום עומק ותחקיר משכנע, מתקבל ספר שמזלזל באינטליגנציה של הקוראים. כולל ספוילרים.
איכות הכתיבה של קובן משתנה מספר לספר. ישנם ספרים טובים מאוד שהוא פירסם, ומצד שני ישנם ספרים כמו הספר הזה שהוא פשוט תת רמה. קישקוש מקושקש, ללא עלילה, ללא תוחלת …
DNF. My Absolute Darling הוא רומן שמבוסס על אלימות מתמשכת ושפה בוטה, ומרגיש כמו זעזוע לשמו. הפסקתי באמצע כדי לחסוך מעצמי את עוגמת הנפש
