סיפורים מאמצע העולם אנתולוגיה של ספרות אקוודוריאנית/ קרלוס אאולסטיה (עורך)

סיפורים מאמצע העולם פותח דלת נדירה לספרות אקוודוריאנית, תחום שכמעט אינו קיים בעברית. האסופה הזאת אינה מציעה אקזוטיקה לטיילים, אלא עולם ספרותי אפל, עירוני וחסר אוויר, שבו ייאוש, זקנה, עוני ופנטסטיות חדה מצטלבים שוב ושוב. לא כל הסיפורים כאן מצוינים, אבל הטובים שבהם מעידים שיש כאן מסורת ספרותית שכדאי מאוד להכיר.

אקוודור מוכרת בישראל בעיקר לטיילים של דרום אמריקה. בשטחים התרבותיים, אומנותיים, היא כמעט נעלם עבורנו. אני כותבת את הדברים כמעט בבטחון מלא, כמי שלא נתקלה בספרות אקוודוריאנית אוטנטית וכמי שניסתה לפני מספר ימים לאתר קצה חוט בעברית על אומנות אקוודוריאנית. אני גם מסתמכת על אחרית הדבר שפירסם אביטוב ירון לספר שקראתי.

אקוודור גובלת בפרו וקולומביה. היא משתרעת על רכס הרי האנדים וההיסטוריה שלה מפוארת בהשתייכות לממלכת האינקה המופלאה שנכחדה עם פלישת הספרדים במאה ה- 16. רוב האוכלוסיה היא מסטיסוס, בני תערובת לבנים ואינדיאנים וילידים אינדיאנים נצר לבני האינקה.

האסופה "סיפורים מאמצע העולם" כוללת 10 סיפורים קצרים ו- 7 שירים. הסיפורים הקצרים מאוד אפלים, מציגים את האדם על סף היאוש. אם אני לא טועה, הם כולם מתרחשים בעיר הגדולה ומציגים עולם מאוד מדכא, אפל, חסר תקווה. בסיפור "אחד פחות", מאת אליסיה יאנס קוסיו (Alicia Yanez Cossio) האומנות הזו של היאוש וחוסר התוחלת מגיעה לשיא. זה אחד הסיפורים הקצרים הטובים שקראתי מימי חיי.

הסיפור מתאר ישישה בת 200 המאבדת את החשק לחיות בגלל אירוע מסויים. "אחד פחות" הוא סיפור מרגש על עולם שהיה ואיננו עוד, על עולם העתיד שבו כולם רוצים לחיות עוד ועוד ולא למות למרות האבסורד שבחיים ארוכים כאלה.

אולי בגלל הוירטואוזיות של הסיפור הזה, שמוצג ראשון באסופה, התאכזבתי מחלק מהסיפורים שבאו אחר כך.

בסיפורים שבאסופה, מעניינת במיוחד ההנגדה בין זקנים וצעירים. אם כי יותר במובן שבירת ההררכיה המסורתית מאשר החזון והתקווה. במובן זה מצאו חן בעניי שני סיפורים שמתעלים לרמות מאוד גבוהות של סיפורת משובחת: "נדבות" מאת אליעזר קרדנס, המתאר את גורלה של זקנה הנשלחת ע"י משפחתה לקבץ נדבות.

הדיסוננס האירוני בין גורלה של מקבצת הנדבות והמשפחה, פשוט משדרג את הסיפור הזה לגבהים המעמידים אותו בשורה אחת עם טובי הסיפורים הקצרים שקראתי.

סיפור אחר שמתאר בצורה אירונית את ההנגדה הזו "משפחתי" מאת סנטיאגו פאס גאייגו. הכתיבה האקוודוריאנית כפי שבאה לידי ביטוי במקבץ הזה, ניחנה באכויות של ראליזם פנטסטי, אם כי יש לשים את הדגש על הפנטסטי, החורג מגבולות המציאות התפיסתית.

אולי זוהי חלק מהסיבה לאכזבה הבולטת מסיפורים כמו "שליח מעולם המתים", "זר בנמל" ו"רכבת לילה".

לעומת הסיפורים, השירים בקובץ נפלאים, אחידים ברמתם ומשאירים את הקורא קצר נשימה וחסר חמצן כאילו טיפס בהרים.

אביטוב ירון מכנה את הסיפורת של האקוודוריאנים, ספרות הסורצ`ה, מחלה שלוקים בה מי שמגיעים להרים הגבוהים של קיטו (עיר הבירה). מחלה המתאפיינת בקוצר נשימה, המתאים לכתיבת סיפורים קצרים ולכן אין כמעט כתיבת רומאנים ארוכים. אני אסתפק בתרגומים של עוד מהשירה הנפלאה שלהם.


🤞 קבלו מייל מרוכז אחת לשבוע!

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.


לגלות עוד מהאתר Sivi's Books

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

השאר תגובה

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

Scroll to Top

לגלות עוד מהאתר Sivi's Books

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא