דיסאוטופיה: כשהעתיד חושף את ההווה
דיסאוטופיה אינה באמת ספרות על העתיד. היא ספרות על ההווה ברגע שבו הוא מפסיק להתבייש בעצמו.
לפעמים היא מגיעה בדמות משטר טוטליטרי. לפעמים דרך טכנולוגיה מנומסת מדי. לפעמים דרך גוף שהופך לרכוש ציבורי, דרך זיכרון שמוחלף בסיסמאות, דרך כלכלה שמסבירה לאדם שאין לו ברירה, או דרך חברה שמוכנה לוותר על חירות בתמורה לסדר, ביטחון ונוחות.
הספרים בעמוד הזה אינם מציעים רק עולמות מקולקלים. הם שואלים שאלה מטרידה יותר: באיזה שלב אנחנו מפסיקים לזהות את הקלקול, ומתחילים לקרוא לו חיים נורמליים.
המומלצים שלי בדיסאוטופיה
הספרים החזקים ביותר בעמוד הזה אינם בהכרח אלה שמציגים את העולם החרב ביותר, אלא אלה שמבינים שהסיוט האמיתי מתחיל הרבה לפני החורבן. ברגע שבו שפה, גוף, זיכרון וחירות הופכים לחומר גלם בידי מערכת שמדברת בשם טובת האדם.

הידרומניה/ אסף גברון
הידרומניה הוא ספר מוזר חציו תעלומה שמתפענחת במהלך הספר וחלקו חזון אוקליפטי של ישראל בשנת 2065, ככזה הוא סוג של מדע……

תחנה אחת-עשרה / אמילי סנט ג'ון מנדל
תחנה אחת־עשרה, מתאר עולם אחרי מגפה שהכחידה כמעט את כל האנושות. אבל הכוח האמיתי של

האם אתם נמצאים במקום שבו אתם צריכים להיות/ אסף צפור
האם אתם נמצאים במקום שבו אתם צריכים להיות הוא ספר שמתחפש תחילה לניו־אייג', אך מתגלה

בעל זבוב/ ויליאם גולדינג
מסוג הספרים שכולם קראו או שמעו עליהם או צפו בסרט. הספר נכתב ב – 1954
המדינה, הגוף והחירות
כאן הדיסאוטופיה נכנסת אל הבית, אל הגוף, אל המשפחה ואל הזכות הבסיסית להיות יותר מתפקיד. אלה ספרים שבהם השליטה אינה מסתפקת בחוקים ובמשטרה. היא מבקשת לקבוע מי יוליד, מי יאהב, מי יגדל ילדים, ומי יוגדר כאדם שלם רק כל עוד הוא מועיל למערכת.
טכנולוגיה, זהות וזיכרון
זה לא בלוק על “טכנולוגיה רעה”. זה היה קל מדי, וגם קצת עצלן. הספרים כאן שואלים מה קורה כשהאדם מתחיל להיראות כמו גרסה, מוצר, עותק, נתון או תקלה. שיבוטים, זיכרון, תחליפים אנושיים, מציאות וירטואלית ומעקב אינם רק רעיונות עתידניים; הם דרכים חדשות לשאול מה נשאר מן ה״אני״ כשהעולם לומד לשכפל אותו.
אחרי הקריסה: חברה בלי רסן
מה נשאר מחברה כאשר החוק, המבוגרים, המוסדות וההרגלים נעלמים? הספרים בציר הזה אינם מתעניינים רק בשאלה מי ישרוד, אלא במה שייבנה מיד אחר כך: היררכיה, פחד, פולחן, מנהיגות כוחנית, אלימות, והבדיחה הישנה על כך שהאדם הוא יצור מתורבת. לפעמים מספיק אי בודד. לפעמים מספיק עיוורון. לפעמים מספיק להסיר את המכסה.
קריסה, אקולוגיה והישרדות
כאן העולם כבר הפסיק לתפקד. מגפה, משבר אקולוגי, היעלמות דבורים, מחסור במים, ניסויים ביולוגיים, בידוד, קהילות קטנות שנאחזות בשאריות של סדר. הספרים האלה בודקים מה קורה כאשר הטבע, הגוף והחברה מפסיקים לשתף פעולה עם הסיפור האנושי על קדמה אינסופית. סיפור יפה, אגב. חבל שהוא נכתב על כוכב מוגבל.
ישראל, דת והיסטוריה חלופית
בדיסאוטופיה הישראלית לא תמיד צריך רובוטים, ערים עתידניות או ממשק מתכתי. לפעמים מספיק זיכרון לאומי, אדמה, מקדש, תחייה, חורבן, צבא, גאולה, והאמונה המסוכנת מאוד שהפעם למדנו מן ההיסטוריה. הספרים כאן בודקים את המקום שבו היסטוריה, דת ופוליטיקה הופכות ממסגרת זהות למכונה שמבקשת קורבנות.
פוסט־קפיטליזם וכלכלה כגורל
הספרים בציר הזה עוסקים בעולמות שבהם הכלכלה אינה רק רקע חברתי, אלא מנגנון שמחליט איך נחיה, מה נרצה, כמה נהיה שווים, ומה יישאר מאיתנו אחרי שהשוק, המדינה או התאגיד יסיימו לנסח את האדם מחדש. לא תמיד אלה הספרים החזקים ביותר בדף, אבל הם חשובים למפה, כי הם מצביעים על המקום שבו כסף מפסיק להיות אמצעי והופך לאקלים.
כל הספרים בדיסאוטופיה
כאן מרוכזים כל הספרים שסומנו באתר כדיסאוטופיה: קלאסיקות, אפוקליפסות, ניסויים טכנולוגיים, עולמות אחרי קריסה, חזונות ישראליים מטרידים, וספרים שהעתיד בהם נראה רחוק רק עד שמסתכלים רגע סביב.

סיפורה של שפחה/ מרגרט אטווד
בעולם דיסטופי שבו נשים מאבדות את חירותן ונמדדות על פי יכולתן להרות, משמשת שלפרד כשפחה

אינקרסרון/ קתרין פישר
אינקרסרון מאת קתרין פישר, Incarceron, הוא רומן פנטזיה דיסטופי על כלא תבוני שנבנה כניסוי חברתי

תחנה אחת-עשרה / אמילי סנט ג'ון מנדל
תחנה אחת־עשרה, מתאר עולם אחרי מגפה שהכחידה כמעט את כל האנושות. אבל הכוח האמיתי של

הידרומניה/ אסף גברון
הידרומניה הוא ספר מוזר חציו תעלומה שמתפענחת במהלך הספר וחלקו חזון אוקליפטי של ישראל בשנת

The Girl with All the Gifts/ M.R. Carey
The Girl with All the Gifts מאת M.R. Carey הוא רומן דיסטופי ופוסט־אפוקליפטי שמתחיל מצוין:

Snow Crash / Neal Stephenson
Snow Crash הוא רומן סייברפאנק דיסטופי שבו וירוס אינו רק תוכנה, אלא גם סם, שפה
