Death on the Riviera / John Bude

​Please scroll down for an English review.

המפקח מרדית' והסמל סטרנג מחליפים את הערפל הלונדוני בזוהר של הריביירה הצרפתית כדי לחשוף רשת זיוף כספים תחת הנהגתו של "צ'וקי" קובט. וילה פאלומה, מעוזה של האלמנה האקסצנטרית נסטה הדוויק, הופכת לכוורת של טיפוסים צבעוניים: מהאחיינית דיליס והאמן הבוהמייני פול לטור ועד לטפילים חברתיים כטוני שנטון וקיטי לינדן. על הנייר, מדובר במתכון קלאסי. בפועל, Death on the Riviera סובל מפיצול אישיות מבני ומרשלנות בחיבור הקצוות. שני השלישים הראשונים מוקדשים לחקירת זיופים פרוצדורלית, ורק בשלב מאוחר מופיע הרצח המובטח בכותרת. במקום שהמעבר הזה יחזק את המתח, הוא פשוט שובר את העלילה ומחליף מסלול באמצע.

בוד כותב היטב, והאסקפיזם הים-תיכוני שהוא מייצר הוא תענוג קריא, במיוחד על רקע תקופת הצנע שבתוכה נכתב הספר. הוא יודע להפיח חיים בטיפוסים אקסצנטריים וליצור דינמיקה חברתית בעלת נוכחות ממשית, אך הקסם הזה לא מצליח לחפות על הבלבול. עומס השמות, הכינויים וקווי העלילה המשתרגים מייצר רעש רקע מיותר. הספר חדל להיות תעלומה מורכבת והופך לפאזל לא ממוקד. פול לטור, דמות מפתח בפרשת הזיופים, נעלם לקראת הסוף בלי שהספר יטריח את עצמו לסגור את קו העלילה שלו. זהו חור עלילתי צורם. בוד התאהב בתפאורה הנוצצת של שנות החמישים קצת יותר מדי, על חשבון ההידוק המבני שהז'אנר דורש.

סיימתי את הספר ועברתי מיד לבא אחריו מסיבה פשוטה: שבוד נשאר סופר מעניין גם כשהוא מפספס. מרדית' נותר דמות פונקציונלית ונוחה שלא מכבידה על הזרימה, אלא שהפעם הזרימה הזאת לא הובילה למקום מספק. ההמשך לקריאה הגיע בזכות הסופר, לא בזכות הספר הספציפי. הכישרון של בוד הציל את הטקסט מלהתפרק לגמרי, והפך אותו לתוצר פחות מוצלח של סופר שעדיין שווה להמשיך לקרוא.

Death on the Riviera / John Bude

Kindle Edition, 1952, 242 Pp

דירוג SIVI –

⭐⭐⭐

דירוג: 3 מתוך 5.

איכות אודיו –

⭐⭐⭐⭐⭐

דירוג: 5 מתוך 5.

Superintendent William Meredith #16

Inspector Meredith and Sergeant Strang exchange London fog for the glitter of the French Riviera as they try to uncover a counterfeiting ring led by “Chookie” Coubet. Villa Paloma, the stronghold of the eccentric widow Nesta Hedwick, becomes a hive of colorful figures, from her niece Dilys and the bohemian artist Paul Latour to social parasites like Tony Shenton and Kitty Linden. On paper, it sounds like a classic recipe. In practice, Death on the Riviera suffers from structural split personality and careless stitching. The first two-thirds are devoted to a procedural investigation into forged currency, and only at a late stage does the murder promised by the title finally appear. Instead of strengthening the tension, the shift simply breaks the narrative and sends it off in a different direction.

Bude writes well, and the Mediterranean escapism he creates is a real pleasure to read, especially given the age of austerity in which the book was written. He knows how to bring eccentric characters to life and create social dynamics with real presence. But that charm cannot cover the confusion. The overload of names, nicknames, and intertwining plotlines creates unnecessary background noise. The book stops being a complex mystery and turns into an unfocused puzzle. Paul Latour, a key figure in the counterfeiting plot, disappears near the end without the novel even bothering to close his storyline. It is a glaring plot hole. Bude fell a little too much in love with the glittering setting of the 1950s, at the expense of the structural tightening the genre demands.

I finished the book and moved straight on to the next one for a simple reason: Bude remains an interesting writer even when he misses the mark. Meredith is still a functional, easy detective who never weighs the story down, except that this time the flow does not lead anywhere satisfying. I kept reading because of the writer, not because of this particular book. Bude’s talent kept the text from falling apart completely, and turned it into a lesser work by a writer still worth following.