רביעית רוזנדורף היא רביעית כלי קשת שהקים קורט רוזנדורף, כנר מחונן שנאלץ לעזוב את גרמניה בשנת 1936, לאחר שפוטר מהתזמורת עם עליית היטלר לשלטון. רוזנדורף, בן לאליטה יהודית גרמנית חווה קשיים בנישואיו לגרטה, זמרת אופרה נוצרית שמסרבת לעזוב את גרמניה בטענה שאינה רוצה לסכן את עתידה המוזיקלי ואת הקריירה של בתם בת ה- 14 נערה מחוננת בפני עצמה.

התקופה טרום מלחמת העולם השניה, עננת עבים מתחשרת מעל יהודי גרמניה ומי שמצליח לצאת מגרמניה עוזב.

רוזנדורף מגיע לפלשתינה, שנתפשת אצלו כשממה תרבותית ואינטלקטואלית, פה הוא מצטרף לפילהרמונית ומקים את רביעית כלי הקשת שכוללת מלבדו את קונרד פרידמן, כנר שני מחונן. פילוסוף הקרוע בין רצונו לעבוד את האדמה ובין אהבתו למוזיקה. את אווה שטאובנפלד, נגנית ויולה מחוננת יפיפיה ואניגמטית שעברה רודף אותה והיא מהווה את ציר מערכת היחסים בין חברי הרביעיה. את ברנרד ליטובסקי הצ’לן המוכשר אבל גם הפטפטן חסר הגבולות וכגלגל חמישי את הסופר הנודע שנאלץ לגלות מגרמניה, אגון לוונטל המהווה נקודת כובד חיצונית לרביעיה.

הספר נכתב כראשומון מחמש נקודות ראות אישיות שמביאות את קורותיהם של חברי הרביעיה שמשולבים בהיסטוריה של אותה התקופה.

אחד הנושאים הבולטים בספר הוא ההתנגשות שבין האליטיזם התרבותי הגרמני והלבנטיניות הארץ ישראלית. את הרומן מלוות תחושות קשות של רביעית הנגנים. תחושות של נפילה מאיגרא רמה תרבותית גרמנית לבירא עמיקתא הארץ הישראלית. כשהם מגיעים לארץ הם מרימים חיץ בינם ובין התושבים, תוך שהם מסתגרים בבועה ומשמרים בה את השפה הגרמנית ואת הגינונים הגרמנים. חלק מהחיץ הזה נובע מתחושות הכישלון שלהם כיהודים להיטמע בתרבות הגרמנית והגירוש מגן העדן התרבותי.

קורט רוזנדורף מנסה לגשר על הפער הזה שבין הכאן והעכשיו שלכאורה מצליח לספק שביב של רב תרבותיות אירופאית בשממה החולית לבין מה שנתפס בעיניו כשיאה של התרבות שאותה נאלץ לנטוש. קונרד פרידמן גורר את חברי הרביעיה לנגן באיזורים נידחים בארץ למרות הסכנות הטמונות בנסיעות אלה כשהם מפקפקים ביכולת של “החקלאים” הציוניים, עובדי האדמה , הצאן והבקר לתפוס את יופיה וגדולתה של המוסיקה הקאמרית.

למעשה לאורך כל הספר, חברי הרביעיה לא מצליחים להשתחרר מצילה של גרמניה, מהגעגועים לארץ ממנה נקרעו בלית ברירה והם כולם היו מוותרים בלי להניד עפעף על המשך התבוססות בשממה התרבותית. לא רק שחברי הרביעיה (למעט קונרד פרידמן) אינם ציונים, הם גם אינם מזדהים עם המטרות הציוניות והם מטילים בספק את המפעל הציוני.

נקודת כובד אחרת של הרומן היא מערכת היחסים בין חברי הרביעיה לאישה היחידה בחבורה, אווה שטאובנפלד האניגמטית והמתעתעת , מה שמייצר מתח מיני ואחר במערכות היחסים הפנימיות.

ספר נפלא.