הספר הראשון לשנת 2025, הוא ספר ביכורים יפיפה ורגיש שהקריאה בו מספקת רגעים פיוטיים לצד רגעים אנושיים.

זהו סיפור מסע גאולה של נפש מיוסרת וכואבת. בדומה לספרה של רבקה רוזנר, “בבת אחת”, שקראתי בשנת 2023, גם “מי שסוכתו נופלת” עוסק בחיים במגזר הדתי. בחתירה לנישואים, הקמת משפחה והבאת ילדים וביחס החברה הדתית ללהט”בים. כמו ספרה של רבקה רוזנר, גם ספר זה מבוסס על חייו של הסופר. הרבה קווים משיקים אבל גם מאוד שונים.

גיבור הספר, ביני, בנו של רב ישיבה, הוא תלמיד ישיבת הסדר, ששואף כמו כל חבריו להינשא ולהקים משפחה. אבל ביני, הוא לא כמו חבריו. כבר מגיל ההתבגרות הוא מודע לשוני הפנימי שבתוכו. לתשוקות ולחלומות האחרים שיש לו ואלה אינם כוללים אישה אלא מכוונים כלפי בני מינו.

ביני מכנה זאת נטייה הפוכה.

כאשר ביני מוצא בת זוג שאותה הוא אוהב, הוא משתף אותה בעצת הרבנים בנטיות ליבו. למרות שטיפולי המרה לא מחקו את משיכתו לבני מינו, הרבנים משוכנעים שלאחר הנישואים אותן נטיות יעלמו בעיקר כי ביני לא מימש את תשוקותיו. הם רואים בכך בעיקר גחמה, שלב בהתבגרות. אחת מבנות זוגו עוזבת לאחר שהוא מתוודה בפניה, השנייה, אסתר, אוהבת אותו אהבת נפש ומסכימה להינשא לו.

“הגיע הזמן. בוא לקראת הכלה. אז קמתי והלכתי לקראת הכלה שלי וכולם ליוו אותי עם ניגון הבעל שם־טוב ומצד אחד החזיק לי את היד אבא שלי ומהצד השני החזיקה לי את היד אמא שלי וככה הלכנו לאט ועצמתי עיניים ואמרתי לעצמי, תכף אני נגאל.”

למרות שהסופר מתאר את הרגעים המכוננים של תחילת הזוגיות באופן שמעלה אסוציאציות של הליכת הצאן לטבח, הזוגיות שלהם מתוארת במושגים של סיפור אהבה מהסרטים. ביני אוהב את אסתר באופן עמוק ושורשי. הוא אומנם לא נמשך אליה, אבל הוא חש כאילו היתה נשמה תאומה שלו. הם מגדלים את הילדים בשימחה וכלפי חוץ משדרים שלמות. לולאי אותה משיכה קטנה ושולית של ביני לגברים, אלה היו כנראה נישואים מושלמים.

אבל, עם הזמן הסדק שפעור בינהם הולך ומתרחב ולאחר שש שנים, ושני ילדים, אסתר מגיעה לתובנה שהיא מוותרת על חלק מהנשיות שלה כאשר היא מסכימה ליחסי אישות עם גבר שלא חושק בה ולא נמשך אליה.

אומנם אסתר נשברת ראשונה ומניעה את המהלך שיוביל לגירושים של בני הזוג, אבל גם ביני מרגיש שחייו אינם במקום הנכון ובמקום שהחתונה והנישואים יספקו לו גאולה, הם מספקים לו דרך חתחתים וייסורים שמהולים ביסורי מצפון קשים.

“מי שסוכתו נופלת / חרש יכנס בדלת / חרש יכנס ועד עולם יוכל להישאר”. _{מתוך “צל ומי באר” יורם טהרלב}

בשירו של יורם טהר לב “צל ומי באר” הסוכה היא מבנה ארעי שבו חיו הגולים עד שהגיעו לארץ ישראל בה מצאו מגורי קבע. כך, ביני, שחייו כאדם דתי הכלוא במוסד העתיק ביותר: נישואים מונוגמיים, משולים לסוכה, חיי את חייו באופן אירעי, חולף ובלתי מספק, בעודו ממתין לגאולה האמיתית.

ואכן, בתהליך שביני עובר עם גירושיו, נדמה כי הוא משתחרר מהכבלים שאוחזים אותו ומושכים אותו לאחור. הוא אט – אט שובר את כל המוסכמות ומתקדם לקראת הגשמה. בעיניי, החלק הקשה ביותר הוא תיאור ההתמודדות מול הוריו ובמיוחד אביו, שהוא רב ישיבה, שמרני ומחוייב לעקרונות של הציבור הדתי ציוני.

“שמעתי פעם מרב גדול, אבא המשיך לדבר, שבעלי נטייה הפוכה שלא מממשים את הנטייה שלהם הם מוסרי הנפש האמיתיים של הדור הזה, כי הם מקריבים את הצורך האנושי הכי שורשי וקמאי שלהם על מזבח. מישהו שאל אותם, שאלתי את אבא והחזקתי חזק בידיות הכיסא, מישהו שאל אותם אם הם רוצים להקריב את עצמם על המזבח ומישהו עצר אותם, הרמתי מעט את הקול, רגע לפני שהם לוקחים אתם למזבח את הנשים שלהם לשריפת עולם”

בתנועות בין ההווה (שנפתח עם גירושי הזוג) לעבר, ביני צועד במסע מטלטל אל עבר הגאולה האמיתית שלו שבה יוכל לחיות את חייו בשלמות וללא פחד מהסביבה או יסורי מצפון. כפי שבספר עמוס (פרק ט’ פסוק יא’) הכותב מתייחס אל הגאולה במילים : “בַּיּוֹם הַהוּא, אָקִים אֶת-סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת; וְגָדַרְתִּי אֶת-פִּרְצֵיהֶן, וַהֲרִסֹתָיו אָקִים, וּבְנִיתִיהָ, כִּימֵי עוֹלָם”. כך ביני מייחל למקום תחת השמש שבו יוכל להיות הוא עצמו.

אני חייבת לציין שאין בספר תיאורים פוגעניים, או תיאורים שיכולים לפגוע בטעם הטוב. הוא כתוב בצורה רגישה בשפה לעילא ומומלץ בחום. אחד הספרים היפים שקראתי.

---