ז’רבאז’ תורגם לעברית בשנות ה- 60. כיום ניתן להשיג את התרגום(שהוא מעט ארכאי) בפרויקט בן יהודה (קליק)

באנגלית הספר נקרא “מאורת השתיינים” שם שמאוד מתאים לתכנים של הספר. בצרפתית, הוא נקרא פשוט “המלכודת” שם משמעותי משקפל בתוכו את המסר של המחבר.

זהו בספר השביעי בסידרת רוגון- מאקרה, סידרת ספרים שבתיאור ראליסטי עד להכאיב, מציירת את חיי מעמד הבינוני – נמוך בפריז של המאה ה 19. עלילת ז’רבאז’, מתמקדת במעמד הפועלים, בעוני ואלכוהול, ובזכות כך הוא זכה, בצדק, להצלחה אדירה.

ז’רבאז’ הרתה בגיל 14. היא עזבה את משפחתה ועברה לחיות עם לאנטיה, אבי ילדיה בפריז. הם לא נשואים, ולאנטיה הכובען, מבוגר ויש לו ניסיון עשיר בחיים על חשבון אחרים. ז’רבאז’, מאידך, מאוהבת בו ותמימה.

היא מקבלת את תנאי חייה, שהם בעיקרון עוני מרוד, צער ועבודת כפיים קשה אצל כובסת שמשלמת לה פרוטות. כאשר היא מגיעה לדירה המשותפת בה מתגוררת המשפחה, לאנטיה גוזל את השכר שלה ומבזבז אותו על אלכוהול, נשים ועסקים מפוקפקים, כל זה בזמן שלילדיה ולה אין מה לאכול.

בתחילת הספר המצב כה חמור, שז’רבאז’ נאלצת למשכן את הבגדים המרוטים שלה רק כדי לקבל כמה פרוטות שיאפשרו לה לכבס את בגדי המשפחה במכבסה הציבורית ולקנות אוכל לילדיה.

בסצנה מרהיבה, אחת הטובות ביותר שקראתי בספרות, מתאר אמיל זולא את ההתפכחות של ז’רבאז’ מחלום העיוועווים שלה על חיי משפחה הוגנים עם לאנטיה. בעת שהיא מכבסת את בגדיה ובגדי ילדיה במכבסה הציבורית, מתגלה לה המזימה של לאנטיה לעזוב אותה עבור אישה אחרת. בסוף סצנת קרב חתולות במימיי המכבסה הציבורית, היא חוזרת לביתה רק כדי לגלות שלאנטיה אכן עזב אותה ואת ילדיה ולקח איתו את הפרוטות האחרונות שהיו להם.

אי אפשר להגיע נמוך יותר מהמקום אליו מגיעה ז’רבאז’ בתחילת הספר וזאת רק בכדי שהסופר, זולא, יוכל לרומם אותה ולרסק אותה באכזריות בסימטאות רובע הפועלים העני של פריז.

ז’ארבז’ הופכת למושא לעגם ורחמיהם של תושבי שכונת הפועלים. אבל בו בזמן, ישנם אנשים טובים שמסייעים לה ולילדיה בזמן שהיא יוצאת לעבוד ככובסת ומשרטטת לעצמה את הנתיב אל היציבות הכלכלית. אבל אלת הגורל שוב מתערבת והיא פוגשת את קופו, גגן, שמאוהב בז’ארבז’ עד כלות.

סצנת החתונה של קופו וז’ארבז’ היא מופת של אלגנטיות מפוקפקת שתתרסק בהמשך. תמונה מכובדת של אירוע מאופק בכנסיה ומסע כאוטי לחגיגת הנישואים בלובר. לא יהיה ניתן להתעלות על השיא הזה ומנקודה זו חייה של ז’ארבז’ רק ילכו ויתדרדרו.

לכאורה הגורם המיידי למסלול שהשתבש, היא נפילתו של קופו ופציעתו הפיזית. אולם, זו אינה רק נפילה פיזית, זוהי נפילה מטאפורית, רמז מוטמן לנפילה העתידית של המשפחה. לכך נוסיף, את שובו של לאנטיה לסצנה.

“אל-אלוהים! כמה שאני אומללה!… אל-אלוהים! כמה שאני אומללה!… אני בבית-סוהר, כן, הם רוצים להמית אותי בבית-סוהר!”

אין ספק, ששכונת פועלים הענייה, היתה מקום אלים פיזית, נפשית ורגשית. אבל הסופר מעניק טיפול מיוחד לדמותה של ז’ארבז’ שלא רק שהחיים חובטים בה בלי הרף, אלא גם הסביבה:

אחותו של קופו מסרבת לארח את חמותה, כנראה בצדק. לכן ז’ארבז’ נאלצת לקחת את חמותה תחת חסותה. זו במקום שתכיר לז’רבאז’ תודה, משמשת כגייס חמישי נגדה ותורמת לאווירת העליהום על ז’ארבז’ ולעליית רף ההתנכלויות המילוליות בה.

כך שעם מעבר חמותה לביתם, העול הכלכלי שאליו נקלעה לאחר פציעתו של קופו, הולך ומעמיק.

בתה, ננה, שלה יקדיש אמיל זולא ספר בפני עצמו, בורחת ונרמז שהיא משמשת כיצאנית. מדי פעם היא חוזרת לביתה של ז’ארבז’ וקופו, רק כדי לאזור כוחות ולהתאושש מחיי הרחוב שלה, לגרום להם עוגמת נפש ולברוח.

ואז, לאנטייה חוזר. אין לסופר רחמים על דמותה העלובה והמוכה של ז’ארבז’ שנאלצת להתמודד לא רק עם בעל אלכוהליסט, שיכור ומכה, אלא גם עם חובות הולכים ומעמיקים.

לאנטייה מנצל כל פירצה בכדי לדלל ולנגוס ברכושה המועט של ז’רבאז’. הוא עובר לגור אצל הזוג בתואנה שישלם שכר דירה מרווחים שהוא אמור לקבל מעיסקה, שמעולם לא בוצעה. הוא לא רק לא משלם שכר דירה, הוא גם אוכל בצורה מופרזת ונהנתנית על שולחנם. ולבסוף מחזר אחרי ז’ארבז’ במרץ ובלי עקבות. למרות שפעם אחר פעם היא דוחה אותו, בסוף בלית ברירה היא נענית לו.

ליבה של ז’ארבז’ נשבר שוב כאשר הפחח, גוז’א, אליו נפשה נקשרה, מפנה לה כתף קרה. השכנים שרואים את כל הבוקה והמבולקה הזו, את שקיעתה הכאוטית של המשפחה, עטים על ז’רבאז’ והמשפחה כמו ציפורים טורפות.

נראה שדבר לא יספק את השכנים שלה או את החברים, רק סופה הטארגי של ז’ארבז’.

זולא מפשיט את האדם לתכונותיו הבסיסיות והחייתיות. זו מראה אכזרית של הטבע האנושי. בחלקים, קשה לצפות בשקיעתה של ז’רבאז’ לתהומות הנשייה. יחד עם זאת אין ספק שהכתיבה המצויינת של זולא, מאפשרת את הצפייה באומללות הזו עד סופה המר.

ושוב, הערה על האודיו – קיימת בעיה בספר המוקלט באפליקציית עברית. הפרקים נחתכים משפט או שניים לפני סופם ובחלקה הקריינות לא טובה. בכל מקרה לא טובה מספיק בשביל מספר מרהיב כמו זולא.

Les Rougon-Macquart #7

דף הסידרה –

Les Rougon-Macquart

דירוג Sivi –

דירוג אודיו –

---

Gervais was translated into Hebrew in the 1960s and can be found in the Ben Yehuda project, albeit in an archaic form.

In English, the book is titled “Drinkers’ Den,” which is highly appropriate for the content of the book. In French, it is called “The Trap,” a meaningful name that reflects the author’s message.

The seventh book in the Les Rougon-Macquart series offers a painfully realistic portrayal of the life of the middle-lower class in 19th-century Paris. Gervais’s plot centers around poverty, alcoholism, and the working class, which contributed significantly to the book’s success.”

Gervais became pregnant when she was only 14 years old. She left her family and moved to Paris to live with Lantia, the father of her children. They are unmarried, and Lantia, who works as a hatter, is much older than Gervais and has a reputation for taking advantage of others. Despite this, Gervais is in love with him and is very naive.

The woman has come to terms with the complex reality of her life, which includes living in extreme poverty, enduring constant sadness, and working tirelessly as a laundress for a meager wage. Upon returning to the apartment she shares with her family, Lantia steals the meager salary the woman has earned and spends it on alcohol, women, and other dubious activities. Meanwhile, Lantia’s children and the woman have nothing to eat.

In the book’s opening, Gervais is in such a dire situation that she must sell her worn-out clothing to get a few pennies, which she will use to wash her family’s clothes at the public laundromat and purchase food for her children.

In a stunningly vivid scene, described by Emile Zola with great mastery, Gerbage’s misplaced hopes of a happy family life with Lantia are shattered. While washing her clothes and her children’s at the public laundry, she stumbles upon Lantia’s plan to abandon her for another woman. As a result of a violent altercation that takes place in the laundry’s waters, she returns home only to realize that Antea has indeed vanished, leaving her and the children with no money.

Gervais can’t hit a lower point than she does at the beginning of the book. This is done intentionally by the author, Zola, to show Gervais’ rise and ultimate downfall in the harsh working-class district of Paris.

Gervais is the object of pity for the residents of the Hapoalim neighborhood. However, some good people help her and her children while she works as a laundress and tries to achieve financial stability. Unfortunately, fate intervenes, and she meets Kopo, who is deeply in love with Gervais.

The wedding scene of Kopo and Gervais was a magnificent display of questionable elegance that would later crumble. It began with a dignified ceremony in the church, followed by a chaotic journey to the Louvre for the marriage celebration. It is unlikely that this record will ever be surpassed, and from then on, Gervais’s life will only continue to deteriorate.

It seems that the wrong route was taken because of Kopo’s fall and his physical injury. However, this fall is not just a physical but also a symbolic one, which alludes to the future fall of the family. Additionally, Lantia has returned to the scene.

Without a doubt, the impoverished working-class neighborhood was a hostile environment both physically and emotionally. However, the author focuses on the character of Gervais, who not only faces hardships in life but also suffers from the violent atmosphere of his surroundings.

Kopo’s sister has declined to host her mother-in-law, which is the right decision. As a result, Gervais has taken her mother-in-law under her care. However, instead of being grateful, this has become the fifth reason for people to mobilize against Gervais. It has contributed to an atmosphere of hatred towards her, and there has been an increase in the level of verbal harassment against her.

With her mother-in-law moving in, the financial burden deepened after Kopo’s injury.

Emil Zola will dedicate a book to Nana, Gervais’s daughter. Nana runs away and is sometimes used as an exorcist. She visits the house of Gervais and Kopo occasionally to regain her strength and recover from her difficult life on the streets. However, her visits also bring grief to Gervais and Kopo, and she eventually runs away again.

Then Lantia comes back. The story is brutal on Gervais, a character who has to face many difficulties, including a husband who drinks too much and hurts her and growing debt problems.

Lantia uses every trick in the book to exploit Gervais’s limited resources. He moves in with the couple by pretending to pay rent from the profits he supposedly earned from a deal that never materialized. Not only does he fail to pay rent, but he also indulges in excessive and extravagant eating at their table. And to top it off, he relentlessly pursues Gervais despite her repeated rejections. Ultimately, she reluctantly accepts him because she feels she has no choice.

Gervais is heartbroken again when the tinsmith, Guza, to whom she was attached, rejects her. The neighbors who witness this chaos and the family’s decline relentlessly attack Gervais and her family. They act like birds of prey, ready to take advantage of the situation.

It seems her neighbors and friends won’t be satisfied until Gervais’ end comes in the style of Targaryen.

Zola’s writing style strips away societal pretenses, leaving only the raw animal qualities of humanity. This unflinching portrayal of human nature can be challenging, particularly in Gervais’ descent into the abyss of femininity. However, Zola’s exceptional writing skills allow the audience to bear witness to this tragic story until its bitter end.

I want to remind you about the audio issue with the book on the E-vrit app. There seems to be a problem with the recording, as some chapters are cut off before their end, and the narration quality is not up to the standard we would expect for a book as great as Zola.