אנה, בת ה- 11 היא בגדר נס דתי – כבר 4 חודשים שלא בא לפיה מזון והיא מתקיימת על תפילות וכפיות מים. עולי רגל מכל העולם מגיעים לחזות בנס שנקרא אנה ולתרום כסף לצדקה ולכנסיה. כאשר מתחילים להישמע קולות שמפקפקים בקדושתה ובכך שמדובר בנס, וועדה שמורכבת מתושבי העיר, שוכרת 2 אחיות לפקח על אנה ולבחון בתשומת לב את המצב – קרי לעקוב אחר אנה, לנתק אותה מהסביבה שלה בצורה מבוקרת ולבדוק האם אכן מדובר בנס או במתיחה.

אחות אחת היא נזירה והשניה, ליב רייט, היא אחות אנגליה שהיתה תלמידתה של פלורנס נייטינג’ל ושירתה במלחמה.

ליב רייט לא מאמינה בניסים. בטח שלא בניסים דתיים. היא בזה לאמונות התפלות של תושבי הכפר ולאמונות הדתיות שלהם עד כדי כך שזה פוגע בה אישית. היא נחושה בדעתה לרדת לעומק האירועים ולחקור את המתרחש. המצב מסתבך כשמגיע לכפר כתב שמתעקש לא לוותר ולגלות את המתרחש. ככל שהזמן עובר, כך ליב מתערערת. אנה לא אוכלת, בריאותה מתחילה להידרדר וליב נקרעת בין הצורך להציל את אנה ולשכנע אותה לאכול ובין המשימה שהוטלה עליה.

העלילה מתנהלת רובה ככולה בחלל החדר הקטן של אנה. במהלכה ליב מתעמתת עם המשפחה הקתולית האדוקה של אנה ומגלה גילויים מזעזעים. האווירה בספר אפלה ומאוד התנגדותית גם מצד ליב וגם מצד המשפחה ותושבי הכפר.

עקב אכילס של הספר הוא הקצב האיטי מאוד של העלילה והמרחב המצומצם שהיא מתנהלת בה. צריך סבלנות להגיע לשליש האחרון של הספר שמפצה על כל האיטיות הזו והירידה לפרטים. אז הסופרת מפצה את הקוראים הסבלניים בשאלות קשות שהיא מעלה על אמונה, אחריות הורית ועל אהבה והזנחה הורית.