ספר שני בסידרת "ליאורה דגני".

ליאורה דגני, רב פקד ובלשית במשטרה, היתה אמורה לקבל קידום. אבל, כמו בכל אירגון ממשלתי, לפוליטיקה האירגונית יש משקל בהחלטות וליאורה מתעוררת בבוקר עם כאב ראש אדיר לאחר ליל שתיית אלכוהול, רק בכדי לגלות שהיא לא קודמה. ולא רק זאת אף זאת שהמפקדת החדשה שלה, רוויטל, דורשת ממנה להגיע לזירת רצח שבה נמצאת גופה ארוזה במזוודה.

ליאורה, ממורמרת ומתוסכלת מהמערכת שבגדה ופגעה בה, מסרבת להצטרף לחקירה. אך לאחר שעתיים היא מתרצה כשיש חשש שהנמסיס שלה תתמנה כראש הצח"מ.

עלילת הספר נמשכת כשבוע, והפרקים מתארים את מהלך החקירה מרגע גילוי הגופה ועד תום החקירה.

לצערי, הספר לא ענה על הצפיות שלי ויש בו מספר בעיות מהותיות:

הבעיה המרכזית היא שהעלילה לא מותחת. היא מעניינת עד גבול מסויים שלאחריו ישנה רק ירידה לפרטים לא לגמרי מעניינים. החלקים הלא מעניינים בה רבים מהחלקים המעניינים. לצערי, עד שהסופרת מגיעה לנסיבות הרצח ולחלקים המעניינים באמת שעוסקים במצבן של שפחות מין עולות מחבר העמים, כבר התייבש לי המח ונשר כמו זלזל.

בפרק הראשון של הספר לא הצלחתי להבין את הקשר בין מהלך החקירה לדמות של ריטה שמפציעה בשעה בשעה 11.00 בבוקר. רצף החקירה נקטע באופן גס ביותר, בלי שום הקשר ומופיע סיפור החיים של ריטה. למה? ככה. תבינו כשתגיעו לשליש האחרון של הספר.

לאורך כל הספר, ישנה התעסקות מיותרת בחיים הפרטיים של הבלשית, בין אם במערכת יחסיה עם גור (בן זוגה הנוכחי), עם בן זוגה הקודם או עם המפקד הקודם שלה. מילא מערכת היחסים שלה עם גור, אבל יותר מידי התקשקשות סביב עיניינים שלא קשורים לעלילה המרכזית. לא ברור לי מדוע היה צריך גם להחזיר את האקס המיתולוגי לתמונה, אבל זה בהחלט לא עושה טוב לעלילה או לספר בכלל.

הדמויות באופן גורף לא מעוררות שום אמפטיה. בגדול לא היה אכפת לי העבר, ההווה והעתיד שלהן. החל מהבלשית המהוללת שמייצרת תחושות אנטי קשות בהתנהגות שלה (ואגב, כאן התחושות הקשות נובעות ממערכת יחסיה עם בן זוגה גור) עובר דרך הנחקרים והחוקרים.

בביקורת שכתב ירון פריד ופירסם עיתון מעריב הוא כותב –

ליאורה דגני לעומתה היא שרטוט של דמות יותר מאשר דמות של ממש. לא נחמדה לאמא שלה (בצדק או לא), לא נחמדה במיוחד באופן כללי, אוהבת חריף בפלאפל שלה, יכולה להתקיים על ביסלי גריל ושוכבת עם פקוד שלה, שמאופיין בעיקר בנפח השרירים שלו. הפקוד הזה אגב מתנהג כמו ילד בן 11 ברגע משמעותי במערכת היחסים שלהם (משהו שקשור באקס שלה, שעליו אנחנו יודעים עוד פחות ממה שאנחנו יודעים על הפקוד), מה שמוביל לשאלה: האם ליאורה דגני אוהבת אותם עם שרירים מפותחים ומבנה נפשי של בני 11, או שאולי אסיא מנסה לומר לנו שכל הגברים הם בני 11 ביסודם. שוב, כך או כך, זה לא באמת משנה.

הצדעתי לו, תיאור מדוייק של הרגשות שלי.

תיק אודסקי/ נילי אסיא

הוצאת שתיים, 2022, 285 עמ'

דירוג SIVI –

⭐⭐⭐⭐⭐

דירוג: 5 מתוך 5.

איכות אודיו –

⭐⭐⭐⭐

דירוג: 4 מתוך 5.

ליאורה דגני #2

דף הסידרה –

דירוג SIVI –

איכות אודיו – טובה מאוד