נאמנות/ הרנן דיאז

For English review, please scroll down.

“Trust” או “נאמנות” בתרגום לעברית, הוא אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי השנה והוא זכה להיכנס לקטגוריה “האהובים של כל הזמנים” בזכות התיחכום, האינטליגנטיות והעלילה המרתקת. לא פלא שזכה בפוליצר לשנת 2023.

סיפור עלייתו ודעיכתו הפיננסית של אייל הון אמריקאי, בשנות ה 20 של המאה ה 20, המסופר בארבעה פרקים שנמסרים מארבע נקודות מבט:

נקודת המבט של סופר צללים, הרולד ואנר, שכותב את הביוגרפיה לכאורה של אחד בנג’מין ראסק ואישתו הלן. זהו סיפור עלייתו הכלכלית והפיננסית וסיפור הזוגיות של בנג’מין והלן. כאשר בני הזוג נפגשו, בנג’מין היה בגיל העמידה והללן צעירה שבילתה את רוב חייה הבוגרים באירופה. הם לא מאוהבים אבל הם יוצרים זוגיות מבוססת כבוד והדדיות. הלן משתמשת בכספו של ראסק לממן אמנים וכדי לקיים מפגשים מוזיקליים באחוזה שלהם.

בשנת 1929, כאשר מתרחשת הנפילה הגדולה של הבורסה, הונם של הראסקים לא נפגע. נהפוך הוא, הוא גדל בצורה משמעותית ומתחילה להתפשט אמונה שבנג’מין ראסק תימרן את שוק המניות ובכך גרם או לפחות סייע לקריסה הכלכלית. הלן לא מצליחה להתמודד עם השמועות ועם היחס המנוכר של החברה, הולכת ומאבדת את שפיותה ונשלחת לבית הבראה בשוויץ. אבל בנג’מין, שסבור שהטיפול הרפואי שהיא מקבלת שגוי, משתלט על הטיפול ומאשר שהיא תקבל טיפול בנזעי חשמל, ובכך מביא למותה של הלן.

נקודת המבט השניה, היא של אחד אנדרו בוול, אייל הון פיננסי אמריקאי שכותב את האוטוביוגרפיה שלו. האוטוביוגרפיה אינה גמורה וגם אינה ערוכה אבל ניתן ללמוד ממנה על מערכת יחסיו עם אישתו מילדרד, שהיתה אשת איש במלוא מובן המילה ועמדה לצידו בצד החברתי בזמן שהוא שיגשג כלכלית והיא עשתה מחוות לאמנים מוזיקליים עד שחלתה בסרטן ונפטרה בבית המרפא בשוויץ.

נקודת המבט השלישית, היא של אילנה פרטנצה, שבגיל 19, לאחר סידרת ראיונות הזויים, הפכה להיות סופרת הצללים של אנדרו בוול (אותו אחד מהחלק השני). במהלך המפגשים שלהם, אילנה מנסה לרדת לשורש ההצלחה של בוול ושל היחסים שלו עם מילדרד אישתו. בוול, שמוכן להתפאר בהצלחותיו הפיננסיות בזמן שכל השוק הכלכלי קרס וזוקף לעצמו סוג של גאונות פיננסית, שומר על שתיקה עמומה ביחס למילדרד.

עם הזמן, אילנה מקבלת את הרושם שהוא מנסה לגמד את פועלה של מילדרד וככל שהיא מנסה להעמיק יותר, כך הוא נאטם והיא מוצאת עצמה ניצבת מול חומה בצורה. אילנה, תוהה בסבך האמיתות שבוול מוסר לה והיא מעמתת אותו עם גירסתו של הרולד ואנר. החלק הזה חושף את טיבה המתעתע של האמת כאשר הגירסאות של בוול ושל ואנר ניצבות אחת מול השניה.

נקודת המבט הרביעית והמסכמת של הספר הם קיטעי יומן של מילדרד בוול המתעדים את ימיה האחרונים בסנטוריום בשוויץ.

“MOST OF US PREFER to believe we are the active subjects of our victories but only the passive objects of our defeats. We triumph, but it is not really we who fail—we are ruined by forces beyond our control.”

בכישרון יוצא דופן ותוך שהוא מנצל את הכלים הספרותיים שעומדים לרשותו, הסופר מטה את הפריזמה של האירועים וחושף את האמת שמאחוריהם. שקרים, חצאי אמיתות ואמיתות מתגלות בפער שבין האמירות הגלויות לבין אלו הסמוית. האמת היא רב מימדית והיא תלויית קונטקסט ומי שכתב אותה.

ע”י עירעור הנרטיב המרכזי של בוול, הרנן דיאז מזכיר לקוראים עובדה חשובה: “ההיסטוריה נכתבת ע”י המנצחים” או במקרה שלנו ע”י גברים לבנים ועשירים. אין ספק שסיום הספר הוא סוג של נקמה מתוקה מרירה על הפקעת הקול הנשי מסיפור האירועים ההיסטוריים ומתן קול לאלה שהושתקו בכח או בפועל מעצם היותן מוחלשות.

את שלושת החלקים הראשונים של הספר קראתי באנגלית. החלק האחרון שמרכז את היומנים של מילדרד נקרא ברובו בעברית.

הרנן דיאז הצליח במלאכת מרכבה מפעימה.

---

I recently read “Trust.” It was one of the best books I’ve read this year and has become one of my all-time favorites. The book’s sophistication, intelligence, and fascinating plot contributed to its success, so it’s no surprise that it won the Pulitzer Prize in 2023.

The story of an American tycoon’s financial rise and fall in the 1920s is told in four chapters from four perspectives.

Harold Wanner is a shadow writer who documents the lives of Benjamin Rusk and his wife, Helen. The story revolves around Benjamin’s financial success and the couple’s marital life. Helen, who spent most of her adult life in Europe, met Benjamin when he was middle-aged. Although they were not in love, they created a relationship based on mutual respect. Helen uses Rusk’s money to fund artists and organize musical sessions at their estate.

The Rask family was not affected by the stock market crash of 1929; in fact, their fortune grew substantially. However, rumors began to spread that Benjamin Rusk, a family member, had manipulated the stock market, potentially contributing to the economic collapse. Helen is unable to deal with the rumors and the alienating attitude of society, is losing her sanity, and is sent to a convalescent home in Switzerland. But Benjamin, who believes that the medical treatment she is receiving is wrong, takes over the treatment and approves that she will receive electroconvulsive treatment, thus resulting in Helen’s death.

The second point of view is that of Andrew Bewell, an American financial mogul who is writing his autobiography. The autobiography is not finished, nor is it edited. It provides insight into his relationship with his wife, Mildred, who was fully committed to their social life. At the same time, he prospered financially, and she made tributes to musical artists until she got cancer and died in a hospital in Switzerland.

In the third perspective, we meet Ilana Partenza, who, at 19 years old, became Andrew Bewell’s shadow writer after a few weird interviews. She tries to uncover the secret behind Bevel’s success and his relationship with his wife, Mildred. However, Bevel only boasts about his financial achievements while ignoring his relationship with his wife. He thinks he is a financial prodigy, but he refuses to talk about Mildred.

Over time, Ilana begins to suspect that Bowell is intentionally overshadowing Mildred’s work, and the more she tries to delve deeper, the more he obstructs her progress, leaving her feeling trapped. Ilana is baffled by the conflicting accounts of the truth that Bowell presents to her and decides to confront him with Harold Vanner’s version. This episode exposes the misleading nature of the truth when Bowell’s and Vanner’s accounts are compared side by side.

The book concludes with excerpts from Mildred Bewell’s diary, documenting her final days in a Swiss sanatorium.

“MOST OF US PREFER to believe we are the active subjects of our victories but only the passive objects of our defeats. We triumph, but it is not really we who fail—we are ruined by forces beyond our control.”

The author uses his exceptional talent and literary tools to present a unique perspective on events and uncover the truth. Through the gap between overt and hidden statements, the author reveals lies, half-truths, and the truth itself, which is multidimensional and dependent on context and perspective. The author’s writing sheds light on the complexity of truth and how different people can perceive it differently.

Hernan Diaz’s novel challenges the dominant narrative and highlights the fact that history is often written by those in power—in this case, wealthy white men. The book’s ending can be seen as bittersweet revenge for the exclusion of women’s voices from historical events and the silencing of those who were marginalized. Diaz gives the forgotten and oppressed a voice, reminding readers of the importance of recognizing and honoring diverse historical perspectives.

I read the first three parts of the book in English. The last part, which focuses on Mildred’s diaries, is primarily read in Hebrew.

Hernan Diaz has created an excellent piece of art that is well-assembled.