הספר שגרם לי להתאהב בהיסטוריה של שושלת המלוכה הבריטית. אהבתי במיוחד לקרוא על התקופה שבין המאות ה- 15- 17, אבל לא רק. הוא החל את שיגעון “המונרכיה הבריטית” ולאחריו קראתי עוד כמה עשרות ספרים שעסקו בשושלת המלוכה בשנים הללו כולל ספרים על שושלת פלנטג’נט ועל מלחמת השושנים. אבל הספר הזה באופן מובהק היה הטוב ביותר שקראתי בנושא.

הסופר, מאייר, עיתונאי שפירסם מספר ספרים על מלחמת העולם הראשונה (שהיא פחות פופולארית בספרות ממלחמת העולם השניה) ומחקרים היסטוריים על בית טיודור.

יש לו כישרון יוצא דופן לארגן את המידע בצורה נגישה שמושכת את הקורא לתוך הסיפור האנושי וההיסטורי. יכולת הניתוח שלו פשוט מהממת כאשר הוא מסתכל על האירועים ההיסטוריים ומנתח אותם עד דק.

הספר סוקר 100 שנות שילטון של משפחת טיודור וזו משימה באמת קשה כך שהחלק שמתייחס לאליזבת הוא יחסית דל וכדאי להשלים אותו בקריאת ספרים אחרים. רוב הספר עוסק בתקופת שלטונו של הנרי ה -8 על כל המהפכות שהוא עשה והשפיעו עמוקות על ההתפתחות התרבותית והפוליטית של אנגליה.

השלל של אבי השושלת הנרי ה-7, שהצליח לעלות לשילטון אחרי ניצחונו בקרב בוזוורת’, היא אליזבת’ מיורק. הוא נאלץ להתמודד עם הקופה הריקה ועם המגפה השחורה שהרגה, פשוטו כמשמעו, את המקורות הכלכליים שלו. אבל הוא ואליזבת’ מיורק הצליחו להעמיד ארבעה צאצאים שהצליחו להגיע לבגרות.

ארתור היה אמור לרשת את כס השילטון וגם טיפחו אותו למטרה הזו. בשידוך פוליטי משמעותי, הוא נישא לקתרין מארגון, אבל לא חלפה שנה והוא מת.

את מקומו תפס הנרי ה – 8 שנאלץ לשאת את קתרין מארגון, הכלה ילדה. המשימה שלו היתה אחת, להעמיד יורש, זכר, שגם ישרוד את המציאות של המאה ה- 16 ויגיע לבגרות. המחיר של מימוש המטרה הזו לא עיניין אותו. הוא היה מוכן לשלם כל מחיר, החל מפירוק הכח המשמעותי ביותר של התקופה, הכנסיה, וכלה בהוצאה להורג של נשותיו. בכל מקרה הוצאה להורג של מי מהן שסירבו לזוז ממקומן בנעימות ובאצילות כיאה למלכה בזמנו של הנרי ה-8.

סביב שילטונו התפתחה תרבות שצרכה כסף והרבה ממנו. למרות שהוא ירש קופה מלאה, הוא דילדל אותה במלחמות ובסיגנון חיים ראוותני. הקרב על ההגמוניה עם הכנסיה היה קרב לא רק על השליטה בתודעה הציבורית, אלא בעיקר קרב ברוטלי על הכנסות ומימון.

מאייר מייחד דיון בנושאים הכלכליים ובנושאי הרווחה בתקופה הטיודורית. לאחר פיזור כוחה של הכנסיה שהיתה גם הגוף שהיה אחראי על סיוע ורווחה ולאחר ריכוז השליטה באדמות בידי שיכבה שילטונית, לא נותר מי שיעזור לעניים שלא רק נותרו בלי אדמות לעבד, אלא נותרו ללא מערכת רווחה תומכת.

בשנים האחרונות לפני שהנרי מת, הוא היה אחוז טירוף ופראנויה. הוא הוציא להורג מי שהעיז לנשום בטווח שמיעה שלו. כשהוא מת, אני מניחה שאנגלים רבים נשמו לרווחה. במיוחד בני משפחתו שסבלו מנחת זרועו.

או שלא.

ילדיו של הנרי למדו ממנו משהו.

מרי שתיזכר לדיראון עולם כ Bloody Mary הפנימה את השיעור היטב. אם אחרי מותו של הנרי, היה נראה שמלחמות הדת יפסקו, הקורא לומד שהן לא. על רקע חיבתה העזה של מרי לקאתוליות (היא נצר לשושלת מהצד הקאתולי של אימה קאתרין מארגון) ונישואיה לפיליפ מלך ספרד, היא פוצחת במרחץ דמים שנועד לתקן את העוולות שאביה עשה לקתולים. אבל תיקון עוול בעוול לא משפר את המצב

אחותה אליזבת’ ה – 1 שלעולם תיזכר כמשיח הגואל של אנגליה, גם היא לא טמנה ידה בצלחת. אבל לפחות בתקופתה מרחץ הדמים הופסק אם כי בתקופתה לא היו פחות אנוסים קאתולים. היא לפחות וויתרה על ההחצנה של הרדיפה.

באקלים של רדיפה מתמדת, כאשר “הזם הדתי” הנכון משתנה כל עשור או שניים, נראה לי שהחיים בעידן הטיודורי היו פסיכוטיים לחלוטין ומאייר מייטיב לתאר את זה.

נהנתי מהספר ומאיכות הכתיבה של מאייר וכפי שכתבתי הוא גרם לי לחשוב לחפש וללמוד עוד על התקופה הזו שהוא מתאר.