For English review, please scroll down.

זהו הספר הרביעי של הסופרת שאני קוראת, וסביר להניח שהייתי נהנית ממנו יותר אילולי קראתי את “The Forgotten Garden” שהיה מצויין.

מבנה הספר והעלילה דומים ליתר הספרים של הסופרת: רומן היסטורי במבנה של סיפור בתוך סיפור.

קיץ 1924, רובי האנטר, משורר, מתאבד והעדות היחידות להתאבדותו הן האחיות לבית הרטפורד: האנה ואמליין. לאחר האירוע הזה, הן לעולם לא ידברו אחת עם השניה והסוד שמאחורי נסיבות ההתאבדות ישאר נצור.

1999, גרייס ברדלי בת 98, זוכה לביקור של במאית צעירה שחוקרת את אירועי אותו הקיץ. בשנות ה- 20, גרייס היתה משרתת בריברטון ולאחר מכן המשרתת האישית של האנה. כבת לאם שגם היתה משרתת בריברטון, היא שומרת בדבקות על עקרונות החשאיות שהונחלו לה. כך היא זוכה בקשר קרוב להאנה ולאמליין ולהיחשף לסודות, הטרגדיות והנצחונות הקטנים והגדולים של המשפחה. היא גם עדה לנסיבות ההתאבדות. נסיבות שהיא תנצור בליבה מעל לחצי מאה.

גרייס גדלה ללא אב, היא מתבגרת בין שתי מלחמות עולם ומצליחה לסיים את לימודי הארכיאולוגיה וגם להתפרסם בתחום. היא חשה את ימיה הולכים ואוזלים והיא מחליטה להכין לנכד שלה, מרקוס, קלטת עם זיכרונותיה מאותה התקופה.

הספר נמשך כמעט 600 עמודים וזה מה שמכתיב את קצב העלילה האיטי עד איטי מאוד. בשליש האחרון של הספר, העלילה מתחילה לתפוס תאוצה אבל זה מאוחר מידי ומעט מידי.

---

This author’s “The House At Riverton” is my fourth book. I might have enjoyed it more if I hadn’t read “The Forgotten Garden,” which was exceptional.

The author’s historical novel follows the structure of a story within a story.

In the summer of 1924, Robbie Hunter, a poet, commits suicide, and the only witnesses to his suicide are the Hartford sisters, Hannah and Emmeline. After this event, they will never speak to each other, and the secret behind the circumstances of the suicide will remain under siege.

In 1999, a young director visits 98-year-old Grace Bradley to investigate the events of a past summer. In the 1920s, Grace worked as a maid at Riverton, where she served Hannah. As the daughter of a former servant, Grace is entrusted with the family’s secrets and tragedies and becomes close to Hannah and Emeline. She also witnesses a suicide and carries the memory with her for over half a century.

Grace grew up without a father, between two world wars. She finished her archeology studies and became famous in the field. She feels her days are running out, and she decides to make a tape with her memories from that time for her grandson, Marcus.

The book is almost 600 pages long, which dictates the slow to languid pace of the plot. The plot begins to gain momentum in the last third, but it is too late and too little.