The Cornish Coast Murder/ John Bude

​Please scroll down for an English review.

יש ספרים ראשונים שמרגישים כמו חזרה גנרלית, אבל The Cornish Coast Murder, שראה אור לראשונה ב-1935, אינו כזה. כבר בספר הביכורים שלו, ג'ון בוד נשמע כמו סופר מיומן. הכתיבה שלו מלוטשת מהרגיל לסופר מתחיל, והוא מבין היטב איך לבנות סביבה, קצב ודמויות שלא קורסות תחת נטל העלילה.

נקודת הפתיחה פשוטה וחכמה: הכומר דוד וד"ר פנדריל, שני חובבי ספרות בלשית, נפגשים מדי שבוע לארוחת ערב ומדברים על פשעים בדיוניים. אלא שהמפגש האינטלקטואלי הנינוח הזה נקטע בלילה סוער אחד, כשמתקבלת שיחה מרות טרגרתן המדווחת כי דודה, השופט ג'וליוס, נורה למוות.

המעבר מההנאה המופשטת שבפתרון תעלומות מול האח, אל המפגש הלא נעים עם רצח אמיתי, הוא אחד המהלכים היפים בספר. בוד מבין היטב את האירוניה הזאת, וסוחט אותה עד הסוף.

הדבר המרשים באמת בספר הוא אופי הרצח. בוד שובר את המבנה המוכר מאגתה כריסטי של מוות נוח בחדר סגור עם קומץ חשודים מסודרים סביב השולחן. רציחתו של טרגרתן נראית כמעט בלתי סבירה: ירייה שבוצעה מרחוק, מחוץ לבית, בלי להותיר רמז שיאפשר לקורא או לבלש לפענח את התעלומה מהר מדי. היעדר רמזים מידיים מאלץ את החקירה לנוע ולהתרחב: בדיקת כל מי שהיה בחוץ, מי משקר ומי יכול היה לנוע בחסות הסערה בלי לעורר חשד. ההתרחבות מעניקה לעלילה התפתחות טבעית ותנועה מצוינת.

אל הוואקום של היעדר ראיות נכנסת הדינמיקה המעניינת של החוקרים. עבור מפקח המשטרה המקומי, ביגסוול, תיק הרצח הוא הזדמנות פז להטביע את חותמו לפני שה"מומחים" מגיעים, והוא מתחיל לעבוד בהתלהבות מול ראיות סותרות. לצידו ניצב הכומר דוד שאינו משתכנע מקו החקירה המשטרתי, ומחליט לצאת ולפתור את התיק בעצמו.

בוד משתמש כאן בכלים שמזכירים מאוד את אגתה כריסטי (בדומה ל"רצח רוג'ר אקרויד"): ישנו הבלש ויש לו עוזר, הכומר, שמתווך לקוראים את הרמזים ואת הלוגיקה המחשבתית. עם זאת, בוד לא מסתפק בחיקוי. הכומר אינו רק פונקציה עלילתית, אלא דמות עם נקודת מבט אנושית מתנגדת שבאמת מסייעת לפצח את התיק.

בוד בולט כבר כאן בכתיבה מלוטשת ובתשומת לב יוצאת דופן לאפיון הדמויות ולמקום. הוא שם דגש על החלוקה הברורה והחיננית שאפיינה את ספרות הפשע של תור הזהב, בין חובבים חכמים לבין המשטרה, הרבה לפני שיעבור בהמשך דרכו לדגש חזק יותר על עבודה משטרתית.
קורנוול אינה רק תפאורה פסטורלית; קו החוף ותנאי השטח הם חלק בלתי נפרד מההיגיון של הפשע ומהאופן שבו יש לפענח אותו. בוד הבין מוקדם מאוד שנוף יכול להיות מרכיב חקירתי קריטי.

בניגוד, למשל, ל-Death on the Riviera שבו הרגשתי שהוא נטה להתפזר, זוהי כנראה מעלתה הגדולה של התעלומה המענגת הזו: היא מראה מה בוד יודע לעשות כשהמבנה אצלו מהודק, והתחבולה צועדת יחד עם הדמויות ולא באה על חשבונן. הספר מצליח להיות הוגן בלי להיות שקוף, ואינטליגנטי בלי להשוויץ, ומוכיח שלפעמים המסגרת המוכרת יכולה עדיין להרגיש רעננה מאוד כשהיא מונחת בידיים הנכונות.

The Cornish Coast Murder / John Bude

Kindle Edition, 1935, 286 Pp

דירוג SIVI –

⭐⭐⭐⭐

דירוג: 4 מתוך 5.

איכות אודיו –

⭐⭐⭐⭐⭐

דירוג: 5 מתוך 5.

British Library Craim Classic #16

Some first novels feel like a dress rehearsal, but The Cornish Coast Murder, first published in 1935, is not one of them. Already in his debut, John Bude sounds like a skilled writer. His prose is more polished than one would usually expect from a beginner, and he clearly understands how to build setting, pace, and characters that do not collapse under the weight of the plot.

The premise is simple and clever. Reverend Dodd and Dr. Pendrill, two devoted readers of detective fiction, meet every week for dinner and talk about fictional crimes. That relaxed intellectual ritual is abruptly interrupted one stormy night, when a phone call arrives from Ruth Tregarthan reporting that her uncle, Judge Julius Tregarthan, has been shot dead.

The movement from the abstract pleasure of solving mysteries by the fireside to the unpleasant encounter with a real murder is one of the novel’s nicest touches. Bude understands that irony perfectly, and he makes the most of it.

What is truly impressive is the nature of the murder itself. Bude breaks away from the familiar Agatha Christie structure of a convenient death in a closed room with a neat circle of suspects gathered around the table. Tregarthan’s murder seems almost implausible: a shot fired from a distance, from outside the house, leaving behind no immediate clue that would allow either the reader or the detective to solve the case too quickly. The lack of obvious evidence forces the investigation to move outward: to examine everyone who was outside, who is lying, and who could have moved under the cover of the storm without attracting suspicion. That widening of the inquiry gives the plot a natural development and excellent momentum.

Into the vacuum created by the lack of evidence steps the interesting dynamic among the investigators. For the local police inspector, Bigswell, the murder case is a golden opportunity to make his mark before the “experts” arrive, and he sets to work energetically in the face of conflicting clues. Beside him stands Reverend Dodd, unconvinced by the police line of inquiry and determined to solve the case himself.

Bude uses tools that strongly recall Agatha Christie, much as in The Murder of Roger Ackroyd: there is a detective, and he has an assistant, the clergyman, who mediates the clues and the chain of logic for the reader. Yet Bude does not settle for imitation. The clergyman is not merely a narrative function but a character with a genuinely human, resistant point of view who truly helps crack the case.

Even at this early stage, Bude stands out for his polished writing and his unusual attention to characterization and place. He emphasizes the clear and graceful division, so typical of Golden Age crime fiction, between clever amateurs and the police, long before his later work would lean more strongly toward procedural investigation. Cornwall is not merely a picturesque backdrop; the coastline and terrain are integral to the logic of the crime and to how it must be solved. Bude understood very early on that landscape can be a crucial investigative element.

Unlike, for example, Death on the Riviera, where I felt he tended to sprawl, this is probably the greatest strength of this delightful mystery: it shows what Bude can do when his structure is tight, and when the device works alongside the characters rather than at their expense. The novel manages to be fair without being transparent, and intelligent without showing off. It proves that sometimes a familiar framework can still feel genuinely fresh when placed in the right hands.