חיים על הדף
יש ספרים שמציעים רעיונות, ויש כאלה שמציעים חיים. בעמוד הזה תמצאו קולות אמיתיים: ביוגרפיות, זיכרונות, עדויות וידויים, שנכתבו לא מתוך דמיון, אלא מתוך צורך. מה שאי אפשר להמציא, אי אפשר לשכוח.

היה לך מזל/ אליס סיבולד
"היה לך מזל" הוא תיאור ביוגרפי של עשור בחייה של הסופרת אליס סיבולד, שבגיל 18 נאנסה באופן ברוטלי בזמן שהיתה תלמידת תואר ראשון בסירקיוז…

היפומאניה/ מגי אוצרי
ספר שאי אפשר "לקרוא בנחת": הוא מושך, שורט, מציף, ומסרב להיות מנומס.
מגי אוצרי לוקחת אותנו למסע בתוך מוח רותח־אמיתי, בלי פילטר ובלי רחמים. לא לקרוא אם אתם רוצים קריאה "נעימה". לקרוא אם אתם רוצים אמת.

מה שלא הורג/ דייוויד גוגינס
מה שלא הורג של דייוויד גוגינס הוא לא עוד ספר השראה, זהו קרב חזיתי בין אדם לעצמו. סיפור על כוח רצון שמסרב להישבר, על גבורה שמתחילה בטראומה, ועל המחיר הכבד של מי שלא יודע מתי להפסיק להילחם. ספר שיטלטל גם את מי שחושב שכבר ראה הכול.

לא ראיתי חיילים שמחים/ מישקה בן-דוד
תיאור הווי צבאי של חיילים בבסיס מבודד בסיני בתקופה שלפני מלחמת יום כיפור ולאחריה…
🔎 כל הפוסטים

הראיון האחרון/ אשכול נבו
סופר בן 42 חווה שנה של משבר קשה בחייו האישיים. הוא סובל מדיסתמיה, שזה סוג של מלנכוליה שלא גלשה לדיכאון. הוא לא מסוגל לכתוב כי הוא במחסום כתיבה. חייו האישיים ….

אמי והמוזיקה/ מרינה צבטייבה
"אמי והמוזיקה" הוא תיאור מרוכז וחודר של מערכת היחסים בין המשוררת צבטייבה ואימה. כלל מערכת היחסים נסובה סביב לימודי המוסיקה והאכזבה של האם מההישגים של הילדה…

היה לך מזל/ אליס סיבולד
"היה לך מזל" הוא תיאור ביוגרפי של עשור בחייה של הסופרת אליס סיבולד, שבגיל 18 נאנסה באופן ברוטלי בזמן שהיתה תלמידת תואר ראשון בסירקיוז…

The Seven Husbands of Evelyn Hugo/ Taylor Jenkins Reid
שבעת בעלים של אוולין הוגו הוא ספר עסיסי וצהבהב המספק הצצה לחיי הכוכבים הנערצים של הוליווד. על פניו הוא סיפור של כוכבת קולנוע מזדקנת שמבקשת לספר את סיפור …

אליזה/ ז'אק שובירה
ז'אק שובירה, מחבר הנובלה העדינה הזו, נולד בשנת 1915, בשנה בה נהרג אביו בחזית, במלחמת העולם הראשונה. הוא, אימו ואחיו בן ה 10 עברו לבית סבתו וסבו. אימו השקועה …

בין העולם וביני/ טא-נהסי קואטס
בין העולם וביני הוא מכתב של אב לבן, אבל בפועל זה כתב אישום נגד חלום. לא חלום אישי, אלא החלום האמריקאי עצמו, זה שמבטיח חירות, שוויון וביטחון, ובונה אותם על גוף אחד שמותר לפגוע בו.
טא־נהסי קואטס לא כותב על גזענות כמושג. הוא כותב על הגוף. על גוף שחור שחי בידיעה ברורה: הוא חשוף, הוא פגיע, והוא לעולם לא מוגן באמת.
זה ספר שמסרב לנחם, מסרב להציע תקווה מזויפת, ומסרב לשתף פעולה עם הכוונות הטובות של מי שמעדיפים לא לדעת.
