חיים על הדף
יש ספרים שמציעים רעיונות, ויש כאלה שמציעים חיים. בעמוד הזה תמצאו קולות אמיתיים: ביוגרפיות, זיכרונות, עדויות וידויים, שנכתבו לא מתוך דמיון, אלא מתוך צורך. מה שאי אפשר להמציא, אי אפשר לשכוח.
מה שלא הורג/ דייוויד גוגינס
מה שלא הורג של דייוויד גוגינס הוא לא עוד ספר השראה, זהו קרב חזיתי בין אדם לעצמו. סיפור על כוח רצון שמסרב להישבר, על גבורה שמתחילה בטראומה, ועל המחיר הכבד של מי שלא יודע מתי להפסיק להילחם. ספר שיטלטל גם את מי שחושב שכבר ראה הכול.
אשה חסרת חשיבות/ סוניה פרנל
סיפורה האמיתי של וירג’יניה הול, המרגלת האמריקאית שחוללה מהפכה במחתרת הצרפתית והפכה לאגדה למרות כל הסיכויים.
קללת דרעי/ מרדכי גילת
כאילו לקוח מספר מתח: עיתונאים, תחקירים, איומים ולחצים, והכול סביב אדם אחד שהפך את הזירה הפוליטית לשדה קרב אישי.
קללת דרעי חושף את פרשת השוחד והמרמה של אריה דרעי, את מאבקי החקירה, את ההרשעה והמאסר. ואת השבר במערכת הציבורית שמהדהד עד היום…
שחור – חייו ומותו של זוהר ארגוב/ רינו צרור
לפני מספר ימים, חל יום השנה לפטירתו של זהר ארגוב, אחד מהזמרים הנערצים והגדולים שקמו לזמר המזרחי. לא בכדי הוא כונה "המלך". עד היום 35 שנים ….
🔎 כל הפוסטים
מעבר לאשמה ולכפרה נסיונותיו של אדם מובס לגבור על התבוסה/ ז'אן אמרי
חמש מסות מטלטלות על אשמה, עינוי, זהות ויהדות אחרי השואה. ניתוח פילוסופי ורגשי של אדם שמסרב לשכוח.
אני זוכר/ עודד מנדה לוי
ספר של זיכרונות קצרים, אישיים ובדויים, שמתחיל בעוצמה אינטימית אך מתעמעם כשהוא מתרחק מהאישי אל האוניברסלי. ביקורת מלאה.
האורח/ הוואנג סוק-יונג
כומר קוריאני־אמריקאי חוזר לצפון קוריאה כדי לקבור את העבר ולהתעמת עם רוחות מלחמת האזרחים. רומן היסטורי חזק שמביט ישירות לתוך עיני הזוועה.
The Things They Carried/ Tim O'Brien
The Things They Carried vu הוא ממואר מטלטל על מלחמת וייטנאם ועל הכאב שחיילים נושאים איתם כל חייהם. טים אובראיין חושף את מחיר האומץ, האשמה וההישרדות.
Remembering Roth/ James Atlas
Remembering Roth הוא מחווה קצרה מאת ג'יימס אטלס לפיליפ רות, אך בפורמט האודיו שלה היא כמעט אינה עובדת. הקריינות המשובשת והדיקציה הלא ברורה הופכות את ההאזנה למאמץ מתסכל, עד שקשה בכלל להעריך את התוכן עצמו.
תש"ח/ יורם קניוק
"תש"ח" מאת יורם קניוק: ספר זיכרונות־מלחמה אישי וסובייקטיבי על חוויותיו כלוחם צעיר במלחמת העצמאות. קניוק תוקף את הממסד, הצבא והמיתוסים הלאומיים, ומציג מבט ציני, מפוכח ובלתי מתנצל על 1948.