אני כל כך אוהבת את הכתיבה של ג’ון סטיינבק! הוא אחד מהכותבים שאני קוראת את הספרים שלו במשורה שלא יגמרו לי לעולם. הישירות הכנה שלו, התיאורים הנקיים וחדים, העיסוק בנושאים חברתיים כל אלה הופכים אותו בעניי לאחד מהיוצרים הגאוניים.

כך כשיצא התרגום הזה, שבנוסף תורגם ע”י אחת המתרגמות האהובות עלי – טל ניצן, הייתי משוחדת.

למרות שמראש מאוד הפריע לי התרגום המילולי של שם הספר – “של” – שיוצר עיוות ונראה בעניי כמו התחכמות מיותרת שמסיטה את תשומת הלב מהספר עצמו וגוררת את הדיון לשאלה האם היה צריך להיצמד לתרגום “על” או באמת להחליף אותו ב”של”, מיהרתי לקרוא את הספר כבר כשיצא לאור. ואין מה לאמר סטיינבק הוא סטיינבק הוא סטיינבק והוא לא מאכזב.

זה סיפורם של לני, בחור רפה שכל בעל כוחות בלתי מוגבלים וג’ורג בזמן המיתון הקשה בארה”ב של שנות ה- 30. לני וג’ורג’ נודדים בניסיון למצוא חווה שבה יוכלו לעבוד ולהשתכר בכדי לרכוש את חוות חלומותיהם, ולבסוף מגיעים לחווה בה במשך שלושה ימים דחוסים הם מתגלגלים אל הסוף הטראגי. את האירוע המסכם מטרימים אירועים ורמזים שמובילים את הקורא להכרה שהגורל של הדמויות כבר נקבע ונחתם.

באווירה כלכלית קשה, חשדנות ובידוד אנושי, גו’רג’ ולני חריגים בנוף הפועלים שבחווה. חריגות בוטה וגסה שמכתיבה כמעט את הפתרון. וכפי שהחריגות הזו בוטה כך גם הפתרון של סטיינבק לבעיית החריגות בוטה. סוף הנובלה פשוט השאירה אותי ללא מילים.

מדכא עד לשד העצמות, חזק ומומלץ בחום