מצטערת זה לא הספר, כנראה זו אני. הכתיבה של אודי טאוב כל כך מורכבת ועמוסת דימויים מעולמות קבליים ואחרים שאני פשוט לא נהנית מהקריאה של הספרים שלו ובגילי המתקדם, אני קוראת בעיקר כדי להנות.

דווקא לספר ישנו פוטנציאל אדיר. הגיבור עופר, עובר לגור עם סבו שסובל מהתדרדרות קוגנטיבית, על סף שטיון כדי להוכיח לאביו ודודו כי הסב ראוי להישאר בביתו ולא להיות מאושפז בבית אבות סיעודי.

הסב שמואל ברמן, היה בעל תאטרון בובות בגרמניה של לפני המלחמה. הוא ניצל מהנאצים ומהשואה לאחר שראה את חברתו נרצחת מול עיניו בשל שמה בלבד והוא עולה לפלשתינה כאן הוא פוגש את שרה, שתהיה אישתו, פעילה כריזמטית בהיסתדרות.

הספר נע בין עבר להווה ומלווה בסיפורים חצי פנטסטיים על דמויות שונות חלקן בובות שהמציא הסב.

בחלק שמחבר את הקורא לעבר של הסב נהנתי מהקריאה. תיאור חיי ועשיר של חיי הסב בגרמניה ואחר כך בפלשתינה וגם קטעי יומן של הסבתא שרה, המתעדת את חייה עם הסב. אבל, ככל שהספר מתקדם, ומתרחק למחוזות פנטסטיים כך סבלתי יותר וכך הסופר איבד את הקשב שלי.

מעבר לגלישה לעולמות פנטסטיים הוא גולש גם לעולמות פילוסופיים מה שמייצר עומס שאליו מצטרפות הקפיצות בעלילה בין הווה לעבר למחוזות הדמיון ההזויים.

חבל כי בבסיס באמת יכול להיות כאן סיפור טוב ומרגש על יחסי סב, נכד.

סידרת רוח צד #

דף הסידרה –

רוח צד

---