“עשר אגורות” מאת לאוניד פקרובסקי הוא אסופת סיפורים נפלאה, שנכתבה בכישרון נדיר ובחיוניות כובשת. עבורי, פקרובסקי הוא גילוי מרענן, מענג ומלא השראה.
פקרובסקי, המשמש כשוער בבניין ברחוב דובנוב בתל אביב, מציע נקודת מבט ייחודית וחכמה על העולם הסובב אותו. מעמדתו זו, הוא מתבונן במציאות, באנשים ובשלל האפשרויות הטמונות בחיי היום-יום, כמו גם בדמיונו העשיר.
לכאורה, העמדה של שוער נמוכה ביחס לעורכי הדין והמבקרים הרבים הפוקדים את הבניין. הסיפור “המעטפה” מיטיב להדגים פער זה: מעטפה ובה המחאה על סך ארבעה מיליון שקלים שנועדה לרכישת דירה, הופכת למושא פנטזיה עבור השוער. פקרובסקי מתאר בהומור ובעדינות כיצד הוא מדמיין כל אפס כסכום משנה-חיים, עד שהמציאות, כרגיל, מחזירה אותו אל הקרקע.
כותרת הספר, “עשר אגורות”, אינה מקרית. הסיפור הנושא את שם הספר הוא גאוני ממש, כמעט קפקאי. הוא מתאר באירוניה משעשעת כיצד המספר מחליט למכור את החינמון “ישראל היום” במחיר סמלי של עשר אגורות, כדי לצבור סכום שיספיק לרכישת טיטולים לבית אבות. הרעיון האבסורדי ממחיש בצורה מבריקה ומצחיקה את האבסורד הטמון בקיום היומיומי.
ברוב הסיפורים פקרובסקי מופיע כדובר ראשי. דווקא מעולמו הצר יחסית, מצליח הסופר ליצור סיפורים מבריקים שמציעים משחקי לשון מלאי אירוניה, לצד נקודות מבט מקוריות ואינטליגנטיות. אין כאן אסקפיזם פשוט לקורא, אלא התבוננות מפוכחת, שנונה ומעוררת מחשבה.
בזכות כתיבתו המרשימה, החדה והמהנה, אין לי ספק שאמשיך לקרוא גם את ספריו האחרים של פקרובסקי בעתיד.
עשר אגורות/ לאוניד פקרובסקי
הוצאת הקיבוץ המאוחד, פועלים, 2018, 173 עמ’
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
