אין לי מושג למה רכשתי את כל הסידרה הזו בחבילה אחת. בדר”כ אני רוכשת ספר אחד ואז מחליטה לגבי המשך הספרים בסידרה. אבל מאז שעברית החלו להוציא את כל הסדרות הרומנטיות בבנדלים ובמבצעים, כנראה שיש אצלי איזו קריסה בשיקול הדעת, אחרת אי אפשר להסביר את הטימטום שתקף אותי כשהחלטתי לרכוש את כל הסידרה הירודה הזו בבנדל אחד.

ראשית, חבל מאוד עבורנו הקוראות, שאף אחד לא טורח לציין את שם הספר במקור. לא משנה שזו פרובוקציה עלובה, הדמות של מלקולם סיינט היא לא זונה ממין זכר, הוא לא מקבל שקל עבור שירותיו המיניים ההפך הוא פלייבוי שמחליף נשים כמו גרביים רק כי הוא יכול וכי נשים נזרקות לרגליו. לא אהבתי את המניפולציה הזו של הסופרת, ולפחות לעורך של הוצאת בוקטיק בעברית היה מספיק שכל לבחור בשם שפוי לסידרה.

אולי אם הייתי יודעת מראש שזה שם הסידרה באנגלית, לא הייתי בכלל מתקרבת אליה.

רייצ’ל היא עיתונאית בעיתון על סף פשיטת רגל. העורכת שלה נותנת לה משימה שאמורה להציל את העיתון, כשהיא תעשה כתבת פרופיל על מלקולם סיינט, רווק מילארדר מבוקש, שלאף אחד אין מושג מה קורה בחייו.

מלקולם הוא איש עסקים מצליח, שאפתני ואכזרי. הדמות שלו כל כך רחוקה מזונה ממין זכר שפשוט אני מתביישת עבורנו הקוראות שהסופרת חשבה שאנחנו כאלה מטומטמות שהיתה צריכה כזו מניפולציה עלובה ורדודה בכדי למשוך תשומת לב.

בספר הראשון, רייצ’ל פוגשת את מלקולם. הם כמובן מייד נמשכים אחד לשני כי לרייצ’ל יש כזה דימוי של ילדה טובה והוא כמובן הזאב הרע והוא מפתה אותה למיטתו. חצי מהספר הראשון מתמקד במלאכת הפיתוי המורכבת, אך לא כל כך מתוחכמת כי רייצ’ל כמובן, מנסה להתנגד לו בנימוקים שזה לא מוסרי להיכנס למיטה עם מושא כתבת הפרופיל שאת עושה, גם אם את לא מספרת לו על כך אלא מקשקשת שאת עושה כתבה על אתר המדיה החברתית החדש שלו.

הספר נמסר מנקודת ראותה של רייצ’ל, דמות סתמית, ריקנית ולא מעניינת, שלאורך כל הספר הראשון מריירת ומתנשפת עליו ומנסה להימלט ממיטתו הקורצת לה. מנקודת ראותי, דווקא מלקולם נראה איש עסקים מילארדר נורמאלי. מפתיע ביותר לנוכח הניסיון של הסופרת ליצור לו דימוי של הילד הרע. אז זהו שהוא לא ילד רע ולא בטיח. הוא גבר שנשים משליכות את עצמן עליו והוא אוסף את מה שנופל בחיקו ונראה לו מספיק מעניין. כל הניסיון להציג אותו כוומנייזר, או כנצלן או כילד הרע כושל ועלוב וכל מי שעינייה בראשה רואה את הכישלון המהדהד של הסופרת הלא כל כך מוכשרת הזו.

ברקע יש לרייצ’ל שתי חברות, אמזונות קטנות שמתערבות לה בלי הפסקה בחיים בתואנות שונות ומשונות שבעיקר נועדו לשמור על ליבה של רייצ’ל מפגיעה קולוסלית של מלקולם. שויין, גם הן לא שיא החוכמה.

הסופרת מנסה להציג את רייצ’ל כדמות בעלת עומק ונכשלת כישלון חרוץ גם בזה. כל הדאגה של רייצ’ל לאמא שלה, חולת הסוכרת פשוט יוצאת מפרופורציה שלא לדבר על ההתנדבות שלה בקבוצה לא לאלימות תוך שהיא ישנה בפארק בשק שינה כמחאה שקטה. את מי זה מעניין, לא ברור כי לא רק שאין לפעילות שלה השפעה אלא שהיא גם לא מעניינת כי הסופרת לא טורחת באמת לתת לה עומק.

במחצית השניה של הספר לא ברור לי איך רייצ’ל מתפקדת אחרי לילות הילולים עם סיינט שמסתבר שהוא סופרמן ובאטמן על ספידים בכל הנוגע ליכולתו הבלתי נדלית לשגל את רייצ’ל שרק מתחננת בלחישות לעוד. יתכן שרייצ’ל פשוט על סטרואידים והסופרת לא מספרת לנו אחרת אי אפשר להסביר איך היא גם מצליחה לעבוד אחרי שלושה ארבעה סיבובים בלילה ושינה של שעתיים.

יחד עם זאת עם כל הקיטורים שלי הספר קולח ועף. הדמות של סיינט באמת מוצלחת יחסית לרייצ’ל, לפחות לא שומעים את הקול שלו אז לא יוצא שהוא איש עסקים מליארדר ודביל.

סיינט #1

לדף הסידרה –

סיינט