“מסכת תהום”, מסווג בז’אנר הפנטזיה היהודית. פחות מצאתי בספר את הפנטזיה, יותר מצאתי בו סוג של רומן היסטורי שעוסק בהתפתחות המיסטיקה היהודית הקבלית בתקופה שלאחר חורבן בית שני.

זהו סיפורו של אלישע בן אבויה, הידוע בכנוי “האחר” (על שום הסיפור התלמודי המופיע במסכת “חגיגה” המספר על ארבעה שנכנסו לפרדס: “בן עזאי ובן זומא, אחר ורבי עקיבא. […] בן עזאי הציץ ומת… בן זומא הציץ ונפגע… אחר קיצץ בנטיעות, רבי עקיבא יצא בשלום”). הסיפור נמסר לקורא כתיאור רטרוספקטיבי, זיכרונותיו של אלישע בן אבויה הזקן המתאר את מסכת חייו שהובילה לכפירה.

העלילה מתרחשת לאחר חורבן בית שני (70 לספירה עד מרד בר כוכבא, 136 לספירה) . חורבן הבית הוביל למציאות מעורערת שבה העם היהודי איבד את המרכז הרוחני והדתי שלו. לא רק זו, אף זו שכבת הכוהנים, שהיו ממנהיגי העם נמחקה ובמשך שנים לאחר מכן, לא נמצאה מנהיגות דומיננטית. הסנהדרין, בית הדין הגדול של היהודים, שהחל לאבד מכוחו עוד לפני תקופת החורבן, גלה בתחילה ליבנה, ולאחר החורבן החל בנדודיו לגליל, לא הצליח למלא את תפקידו של בית המקדש וחלק מהאוכלוסייה היהודית לא סר למרותו.

על רקע תקופה דרמטית של שבר, אובדן ההגמוניה והשליטה הדתית, חשיפה לתרבות והפילוסופיה היוונית התפוררות אתוס העם הנבחר, הגירוש וממאבקי כח ושליטה בהנהגה היהודית, מעוררים כוחות מנוגדים: חלקם קוראים להסתגרות בד’ אמות האמונה היהודית חזרה למקורות והכאה על חטא. אחרים ניזונים מהתרבות היוונית ורואים בהשתלבות יתרון משמעותי. כלל הכוחות שפועלים באותה התקופה, פועלים תחת התפיסה המשיחית של אחרית הימים.

מאבקי הכוח והשליטה בהנהגה היהודית, והתפתחות התפיסה המשיחית, מובילה את אלישע בן אבויה הצעיר אל הפנטזיה האולטימטיבית (כאן במשמעות חלום דמיוני) להיות נביא האלוהים.

אין ספק שהתקופה המתוארת בספר, תקופה של מאבקים דרמטיים מחוץ ומבית, מעניינת ומרתקת. גם הדמות המרכזית שהסופר בחר, היא דמות מרתקת ולו בשל העובדה שהמקורות התלמודיים נוקטים בגישת ההשתק ביחס אליה ומעטות ההתייחסויות אליה ואל נסיבות כפירתה.

איכשהו הסופר לא מצליח לשמור בדמותו ובמסכת חייו של אלישע בן אבויה על המתח הפנימי והחיצוני ובחלקים שונים של הספר הרגשתי בהתרופפות הקוהזיה בין הכוחות השונים המניעים את העלילה ואת הדמות הראשית. מקשה עוד יותר נטייתו לצייר את הכוחות המניעים את הדמות המרכזית ככוחות אופל בלתי מוסברים, בלתי מפוענחים שהדמות נאבקת בהם ובניסיונם להשתלט על חייה.

חלק מהאכזבה שלי נובע מכך שחשבתי שיש מקום רחב יותר לשימוש באלמנטים בדיוניים. למרות הבסיס הנהדר שנטוע במיסטיקה ובקבלה היהודית, המימד הפנטסטי מאוד מעורפל ומטושטש.

סה”כ הסופר השקיע מאמץ לא מבוטל בבניית העולם ובדמותו של אלישע בן אבויה. המחקר שערך ועומק הידע שלו ניכרים מכל פיסקה. אבל בכדי לייצר תחושת מחוברות לדמות, צריך משהו אחר שהיה חסר לי כאן. להבנתי מאופן סיום הספר, אמור להיות ספר המשך. אני לא יודעת אם המשך כזה מעניין אותי.

---