כידוע אני מאוד אמביוולנטית לגבי צוויג. חלק מהנובלות שפירסם מצויינות, כמו הנובלה שחמט, וחלק ממש לא מדברות אלי. כמו הנובלה הזו, שעוסקת בתעלומת היעלמותה של מנורת הזהב מבית המקדש.

העלילה עוקבת אחר מסעו של הילד בינימין להשיב את מנורת בית המקדש לארץ ישראל. זוהי מטרת חייו והוא לא יוכל לסיימם עד שלא יחזיר את המנורה לאדמת הקודש.

הסיפור שמתחיל באמצע המאה החמישית עם הביזה השלישית של רומא ע”י הוונדלים.

המנורה הקדושה נבזזת ואת מסע הבזיזה מלווים זיקני היהודים והילד בנימין ש- 100 שנים לאחר מכן יפעל להשיב את המנורה לאדמת ארץ ישראל ולטמון אותה במקום לא ידוע.

החלק המעניין ביותר בנובלה הזו הן השאלות המטרידות וחסרות המענה : היכן אלוהים ומדוע הוא מאפשר את העוולות הללו לעם הנבחר שלו. שאלות שאם עונים עליהן באמת ובתמים מובילות לכפירה או לכל מיני שיכלולים לוגיים בכדי להסביר את ההשתק האלוהי.

בכל מקרה הנובלה הזו לא מספיק חדה בתשובות שצוויג נותן לקורא והיא נקראת כמעין פנטזיה משיחית על עתיד שבו אלוהים ישוב ויחבק את ילדיו האובדים ויתגלה באמצעות המנורה הטמונה שתימצא.