בימים טרופים אלה, כשכמעט אין לי זמן קריאה והאירועים גם פוגעים לי בריכוז, הספר "דוניא" היה מעניין וגם מפתיע.
סיפור חייהם של תושבי עיירה ערבית בצפון שמתחיל עם העלמה של דוניא. דוניא היא בחורה צעירה שחשה חוסר סיפוק מחייה ומהתכתיבים החברתיים והתרבותיים שנכפים עליה. כאשר היא נעלמת, מתחילה סחרחרה באמצעותה בוחן הסופר את ההיבטים הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים של חיי הערבים הישראלים.
ברצף פרקים נפרשת לפני הקורא תמונה קליידוסקופית של מצבם של הערבים הישראלים, אלה שנעקרו ושבו לארץ, דור ראשון וצאצאיהם הדור השני לנכבה והתוצאות הקשות של הבחירה לחזור לישראל.
הסופר בוחן את מציאות חייהם של תושבי העיירה מבחינה פוליטית, תרבותית ואישית וזאת דרך אירועים מחייהן של דמויות שונות בעיירה שצומחות ומתפתחות. דרך הסיפורים הקורא נחשף למנטליות ולחיבוטים בתוך החברה הערבית ישראלית, תחושת המירמור והקיפוח לצד תחושת ההשלמה. דרך סיפורם של דור האבות שגורשו מהכפרים ובחרו להישאר בישראל תחת השלטון הישראלי, ודור הילדים שנולדו כבר כערבים ישראלים, מתברר הפער הבין דורי שמהווה עוד מהמורה קשה בחיים היומיומיים.
מכל הדמויות דווקא דוניא הכי פחות מעניינת. לא ברור לי מדוע זכתה לכבוד ששמה יהיה שם הספר. חלק מהדמויות חינניות ולמרות האכזבות והפיספוס שמצטיירים מהתיאורים המסירה לקורא נעשית בקריצה משועשעת.
דוניא/ עודה בשאראת
הוצאת עם עובד, 2019, 297 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
