Please scroll down for an English review.
כשג’ניפר פיל פותחת את When Ivy Met Mr. Holiday בציטוט של אוסקר וויילד ומנפנפת אותו ב“הא!” מזלזל, היא לא באמת יוצאת לקרב מול הספרות הקלאסית. היא פשוט מניחה את הקלפים על השולחן: אנחנו כאן בשביל קומדיה רומנטית, ואם כבר, אז שתהיה חדה.
והספר הזה הוא הוכחה שקלישאות הן לא הבעיה. הבעיה היא בביצוע. פיל לוקחת את תבנית ה“חברים לאוהבים” וה“פייק דייטינג” המוכרת לעייפה, ומזריקה לה דופק דרך דמויות שהן יותר מקרטון של חג מולד.
אייבי וג’ק מכירים כבר עשר שנים, ידידות יציבה שמחזיקה יותר מכל מערכת יחסים סביבם. הוא מגיע איתה לחגוג חג מולד אצל המשפחה שלה, ואז האקסית נכנסת לפריים ומאלצת אותו לאלתר: “אנחנו ביחד”. מכאן הספר רץ על מנוע מוכר, אבל הפעם הוא לא מרגיש כמו תירוץ.
אייבי איננה הטיפוס של גיבורה “חמודה”. היא חדה, מצחיקה, ובעיקר לא קונה את השטויות של ג’ק הולידיי. וג’ק, מצדו, הוא כוכב קולנוע שמגלה את המציאות הבודדה של ההצלחה: הפסגה היא מקום די קפוא כשאין בו מישהו שיודע איזו גלידה להביא לך כשנשבר לך הלב.
הקטע המופרך לכאורה, שחקן מפורסם שמתאהב בידידה הספרית שלו, יכול היה לגלוש בקלות לפנטזייה מופרכת. בספר העלילה הזו עובדת, כי הספר לא מתאמץ להיות “עמוק” בכוח. הוא פשוט מראה את הכמיהה הבסיסית למגע אנושי אמיתי בתוך עולם שבו הכול מצולם, ממוסגר וממותג.
מה שבאמת מחזיק את הסיפור היא המשפחה של אייבי. היא לא קישוט, היא מראה. כשג’ק נכנס למרחב הזה, האגו שלו מאבד כוח; המבחן שלו הוא לא מול מצלמות, אלא מול בני משפחה בשר ודם, אחיינים רועשים וחום שאי אפשר לזייף.
והאקסית? מעצבנת, וטוב שכך. היא שם כדי להזכיר עד כמה העולם של ג’ק מלאכותי. היא מנגנון שמדגיש שהחיים בצמרת הם לפעמים מצג שווא של אושר. לא חיים. מצגת. מול זה, הבריחה של ג’ק אל אייבי, ואל הבית שלה, נעשית הגיונית. לא רומנטית במובן המתקתק, אלא הישרדותית במובן האנושי.
When Ivy Met Mr. Holiday הוא ספר מז'אנר הרומנטיקה הנקייה: אין בו סצנות מין, יש לכל היותר נשיקה או שתיים. אבל לא הרגשתי שהן חסרות לי, כי העלילה לא נשענת על חשיפה כדי לייצר אינטימיות. הספר מחמם לב בלי להפוך לדביק, מצחיק בלי להתאמץ, ומצליח במקום שבו הרבה ספרי ז’אנר נכשלים: לגרום לקלישאה להרגיש כמו חיים ולא כמו תבנית.
והעובדה שספרים אחרים של אותה סופרת, עם אותם רכיבים בדיוק (ביקורת תגיע בהמשך), לא מצליחים לשחזר את הקסם, רק מחדדת את השורה התחתונה: כאן יש חינניות וכנות שקשה לזייף. זה לא וויילד. אבל זה מספיק כדי לגרום לו להישמע קצת פחות בטוח בעצמו.
When Ivy Met Mr. Holiday/ Jennifer Peel
Kindle Edition, 2025, 310 Pp
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
When Jennifer Peel opens When Ivy Met Mr. Holiday with an Oscar Wilde quote and waves it off with a scornful “Ha!”, she’s not really picking a fight with classic literature. She’s simply putting the cards on the table: we’re here for a romantic comedy, and if so, it better be sharp.
And this book is proof that clichés aren’t the problem. Execution is. Peel takes the well-worn friends-to-lovers and fake-dating templates and injects them with a pulse through characters who feel like more than Christmas-card cutouts.
Ivy isn’t written as the “cute” kind of heroine. She’s sharp, funny, and, most importantly, she doesn’t buy Jack Holiday’s nonsense. And Jack, for his part, is a movie star who discovers the lonely truth of success: the top is a pretty cold place when there isn’t someone there who knows exactly which ice cream to bring you when your heart breaks.
Ivy and Jack have known each other for about ten years, a steady friendship that outlasts most of the relationships around them. He comes with her to spend Christmas with her family, and then the ex walks into the frame and forces him to improvise: “We’re together.” From there, the book runs on a familiar engine, but this time it doesn’t feel like an excuse.
The supposedly ridiculous premise, a famous actor falling for his longtime hairstylist friend, could have slid easily into pure fantasy. Here it works because the book doesn’t strain to be “deep” on purpose. It simply shows a basic human hunger for real warmth and touch inside a world where everything is filmed, framed, and branded.
What truly holds the story together is Ivy’s family. They’re not decoration, they’re a mirror. When Jack steps into that space, his ego loses its grip. His test isn’t in front of cameras, it’s in front of actual people, loud nephews and nieces, and a kind of warmth you can’t fake.
And the ex? Annoying, and good. She’s there to remind us how artificial Jack’s world really is. She’s a mechanism that highlights how life at the top can be a glossy illusion of happiness. Not life. A pitch deck. Against that, Jack’s escape to Ivy and to her home starts to make sense. Not “romantic” in the sugary way, but survivalist in the human one.
When Ivy Met Mr. Holiday belongs to the “clean romance” lane: no sex scenes, at most a kiss or two. But I didn’t miss anything, because the plot doesn’t lean on exposure to create intimacy. The book warms you without turning sticky, it’s funny without trying too hard, and it succeeds where many genre romances fail: it makes the cliché feel like life, not like a template.
And the fact that other books by the same author, with the same ingredients (a review is coming), don’t manage to recreate the magic, only sharpens the bottom line: here, there’s charm and sincerity that are hard to fake. It’s not Wilde. But it’s enough to make him sound a little less sure of himself.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
