כתוב נפלא, מכאיב, מעציב, מעכיר רוח ולבסוף מספק קתרזיס כראוי.

זהו סיפורה של חברה המתיימרת להיות שוויונית, סובלנית וסבלנית כלפי האחר, אבל עמוק בתוך תוכה סובלת מפוביה חסרת סיכוי לריפוי כשהיא נתקלת בזרים גם אם הם לא באמת זרים אלא נולדו בארה”ב.

זהו סיפורה של ארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות, כנראה רק ל wasps שיודעים מה נכון וכיצד נכון לחיות וכל דבר שהוא מחוץ לגבולות הנכון, נגדע באיבו ומקוטלג כמחוץ לתחום.

קשה עד בלתי אפשרי להאמין שזה ספר ביכורים. קשת הנושאים שהסופרת התמודדה איתם כל כך רחב: החל ממעמדן של הנשים בסין וכלה בטיפול במהגרים הלא חוקיים ובדעות קדומות וסטראוטיפים.

זהו סיפורם של דמינג בן ה 11 ואימו פיי לין. היא מהגרת בלתי חוקית מסין הוא בנה שנולד בארה”ב. יום אחד פיי לין נעלמת בלי להותיר כל סימן ודמינג נשלח לאימוץ בבית של שני פרופסורים לבנים בגיל ה 50 המוקדם המתגוררים ברידג’בורו.

הם משנים את שמו לדניאל ווילקנסון, שם אמריקאי כיאה לבן הורים לבנים מהמעמד הגבוה ומתחילים בתהליך איטי וקשה של אמריקניזציה וניתוק שלו מכל מה שמהווה חלק מזהותו ותרבותו.

הסיפור נע בכמה צירים: בציר העיקרי הוא מתאר את תוצאות אותה אמריקניזציה והשבר שחווה דמינג/דניאל מבחינת זהותו. הוא מגיע לעיירה שבה אין אפילו שביב של שונות. הוא מתחבר עם ילד שמוצאו מקסיקני ושניהם למעשה סובלים מתופעות של ניכור חברתי.

מצבו של דמינג/דניאל אף קשה יותר שכן הוריו המאמצים כופים עליו ניכור לזהותו תוך שהם מתעלמים מהעובדה שהילד בכלל לא מודע לעובדה שנמסר לאימוץ וההשלכות של המהלך הזה.

הם כופים עליו את תפיסות החיים שלהם ואת רצונותיהם תוך התעלמות מהפער שיש בין היכולות והמסוגלות שלו לאופן שבו הם רואים אותו. גם כשהוא נכשל הם מסרבים להכיר בכך פעם אחר פעם מה שגורם לו להתדרדר עמוק יותר.

בציר המשני זהו סיפורה של פיי לין, שהצליחה להגר באופן לא חוקי מסין וזאת לאחר שנכנסה להריון מיחסים עם בן הכפר שלה. כשהיא מגיעה לניו יורק היא מוצאת את עצמה בתחתית של התחתית ונאלצת להתפרנס לאורך שעות עבודה ארוכות במתפרה ואז במכון ציפורניים. מהר מאוד היא מגלה שהיא חסרת מעמד, חסרת זהות וחסרת זכויות בסיסיות. היא פשוט החליפה את הניצול והעבדות הסינית בניצול ועבדות אמריקאית.

כל חלומותיה נשברים לרסיסים כשדמינג נולד ואין לה ברירה אלא לשלוח אותו לסבו בסין כדי שתוכל להמשיך ולהתפרנס ולהחזיר את ההלוואות שלקחה לצורך הגעה לארה”ב. גם לאחר 7, 8, 10 שנים מצבה של פיי לין אינו משתנה. היא אומנם מחזירה את ההלוואות שלקחה, מתגוררת עם בנה שחזר אליה בדירה עם בן זוגה, אחותו ובן אחותו. אבל אין לה שום דרך להשתכר יותר ולשפר את תנאי חייה.

ציר נוסף של העלילה בוחן את תזת האימוץ הבין תרבותי. עד כמה אימוץ זכה באמת יכול להצליח, אם בכלל, בחברה שמקדשת ערכים תרבותיים מסוג אחד ולא מסוגלת להיפתח או להכיל שום שונות או זרות. את הפער שיש בין החזות שמקבלת לבין המציאות שדוחה את השונה וממשטרת אחידות הן במסלולי החיים והקריירה והן בחשיבה.

קראתי במקביל את הספר באנגלית ובעברית בתרגומה של אינגה מיכאלי. תרגום מעולה.