​Please scroll down for an English review.

החלטתי לקרוא את הספר לאחר שנבחר כזוכה בקטגוריית ספרים היסטוריים לשנת 2023 באתר GoodReads. לא אכחד, 775 עמודים הרתיעו אותי, אבל חשבתי על “חלף עם הרוח” המצויין ועל “אנה קרנינה” והחלטתי לא לוותר ולקרוא את הספר שזכה לדירוג של כמעט 4.5 כוכבים ולמעל 236 אלף מדרגים.

הספר סאגה אפית היסטורית העוקבת אחר שלושה דורות במשפחה הודית משנת 1900 עד שנות ה-70.

בציר המרכזי העלילה עוקבת אחרי משפחה הודית אחת, שמרכזה באם המשפחה מריאמה, או כפי שתיקרא בהמשך ביג מאמאצ’י. הקורא פוגש את מריאמה, כאשר היא בת 12 ועומדת להינשא לבעלה המיועד שהוא אלמן בן 40 עם ילד צעיר. החתן המיועד הוא בעלים של שטחי אדמה נרחבים בפרמביל והוא לוקח את כלתו הצעיר אל אחוזתו.

לאחר נישואיהם, מריאמה מגלה כי על משפחתה של בעלה רובצת קללה שגורמת לגבר אחד בדור לאבד את חייו בטביעה. הפחד מהקללה מעצב את חייהם של בני המשפחה ומכתיב את אופן התמודדותם עם הסכנות הטמונות במי הנהר שעובר בשטחם.

במקביל העלילה עוקבת אחר דמות בשם דיגבי קילגור, רופא סקוטי שמצטרף לשירותי הרפואה ההודיים בהודו הבריטית וכן ד”ר רון אורקוויסט, שניהם מקדישים את חייהם לטיפול בחולי צרעת.

שני הצירים יתאחדו לאחר עמודים ותהפוכות היסטוריות רבות, בחלקו האחרון של הרומן.

הרומן נע בין דמויות שונות, בזמנים שונים. הוא לא תמיד ליניארי, אם כי בחטיבות המרכזיות שלו הוא שומר על ליניאריות מסויימת.

הוא נע בתנועות מדודות מהפרט אל הכלל, מהעיסוק במעגל המשפחתי אל העיסוק בחברה ההודית המרובדת בקאסטות ובשיטת השידוכים. הוא עוסק בפוליטיקה ובהיסטוריה הפוליטית של הודו, החל מפירוק שיטת הצמיתים וכלה בשיחרור ההודים מהשלטון הבריטי.

מאחר שהסופר הוא גם רופא, החלקים שעוסקים ברפואה עמוסים פרטים רפואיים למכביר.

להבנתי, המחבר שאב השראה מאמו, שכתבה מעין יומן שבו תיעדה את חייה וההיסטוריה המשפחתית.

הסופר מקשה על הקורא, כשהוא נע בין דמויות שונות לזמנים שונים ואינו שומר על קו עלילה אחד. הוא עוסק בריבוי נושאים שחלקם לא מטופלים באופן מקיף. בנוסף, יש לו נטייה לייצר עלילות משנה שעולות כפטריות לאחר הגשם. עוד בעיה כשהוא מרחיב בחלקים הרפואיים יתר על המידה ובפירוט לפרטי פרטים וללא הצורך ומאידך בחלקים היסטוריים המשמעותיים הוא מקצר ואינו קושר אותם היטב לדמויות בעלילה המרכזית.

מעבר לכל אלה, זו הודו. כולם סובלים. כולם אומללים. כולם עניים. ואף אחד אינו מאושר במיוחד. מאוד קשה למצוא בשלל הדמויות של וורגזה איזו דמות שניתן להתחבר אליה.

לא הייתי בוחרת בספר הזה לספר השנה. בוודאי שלא מבינה מדוע אופרה ווינפרי החליטה שהוא אחד משלושת הספרים הטובים שקראה. לספר לא היה מזיק עורך שיקצץ בין 30 ל- 40 אחוז ממנו, ואולי גם מהדק את העלילה וגוזם את כל הדמויות והעלילות המיותרות.

---

I decided to read the book after it was chosen as the 2023 Historical Books category winner on the Goodreads website. Although the length of 775 pages was initially discouraging, I thought of other great novels like “Gone with the Wind” and “Anna Karenina,” which encouraged me to persevere. The book boasts an impressive rating of almost 4.5 stars based on over 236,000 ratings.

The story unfolds as an epic historical saga that spans three generations of an Indian family, from the turn of the 20th century to the tumultuous 1970s. At the heart of the narrative is Mariam, who later becomes known as Big Mamachi. We first meet Mariam at 12, when she is on the brink of marrying a 40-year-old widower with a young child. The groom, a landowner from Parambil, takes his young bride to his sprawling estate, setting the stage for a complex and multi-layered tale.

After their marriage, Mariam discovers that her husband’s family is cursed, with one man in each generation doomed to die by drowning. This curse profoundly influences the family’s lives and shapes their interactions with the dangerous waters of the river that flows through their territory.
Simultaneously, the plot follows Digby Kilgour, a Scottish doctor who joins the Indian Medical Services in British India along with Dr. Ron Urquist. Both dedicate their lives to treating leprosy patients.
In the novel’s final part, these two plot lines reunite after experiencing many historical upheavals and twists.
The narrative shifts between different characters and periods. While not always linear, its principal divisions maintain a specific structure.

Set against the backdrop of Indian society—a complex web of caste stratification and intricate matchmaking—the novel also explores the political history of India, from the abolition of serfdom to the country’s liberation from British rule.

Given that the author is also a doctor, the sections dealing with medicine contain abundant medical details.

The author was inspired by his mother, who wrote a diary documenting her life and family history. However, the author often challenges the reader by shifting between various characters and times and failing to maintain a single plot line. He addresses topics that have not been explored and creates numerous subplots that spring up unexpectedly. The excessive detail in the medical sections sometimes overshadows significant historical moments, which are not always well tied to the main characters.

Throughout the novel, a pervasive tone emerges: This is India. Everyone suffers, is miserable, and struggles with poverty. It’s challenging to connect with any of Varghese’s many characters.

I wouldn’t choose this book as the book of the year. I genuinely do not understand why Oprah Winfrey selected it as one of the three best books she has read. The book could greatly benefit from an editor who cuts 30 to 40 percent of the content, tightens the plot, and eliminates unnecessary characters and subplots.