“אביב” הוא אכזבה עבורי. שקלתי אם לדרג אותו בכוכב אחד אבל במחשבה עמוקה יותר הוא לא ספר רע בפני עצמו אלא לא בסטנדרט של הספרים הקודמים ולכן תיקנתי ל- 2 כוכבים.

הספר נחלק ל- 3 חטיבת מרכזיות: הסיפור של ריצ’ארד שאישתו נטשה אותו עם הילדה לפני שנים. מאז במשך שלושה או יותר עשורים (לא בדיוק ברור מתי היא נטשה רק ברור שזה היה בשנות ה-80) הוא נוהג לדבר אל בתו ולשאול בעצתה כשהוא מדמיין שבתו בת ה – 11 נמצאת לצידו.

החטיבה הראשונה מתארת את מערכת יחסיו של ריצ’רד, שהוא היום במאי ידוע, עם חברתו וידידתו פאדי (פטרישיה) בה היה מאוהב במשך שנים. פטרישה סייעה לריצ’רד להתמודד עם עזיבת אישתו ובתו, היו להם המון תחומי עינין משותפים אבל מערכת היחסים שלהם לא הבשילה מעבר לחברות קרובה והיא שימשה לו משענת.

בעניי היא בעיקר היתה בלם/ מעצור שלא איפשר לו להתקדם בחיו ולמצוא לו בת זוג ולהקים משפחה חדשה.

בקטע נוגע ללב, אי שם בחטיבה הראשונה, כשעוד חשבתי לתת לספר 4 כוכבים, התאומים של פטרישיה עורכים אזכרה לציון מותה. הם פונים לכל המכרים שלה ומבקשים שישלחו להם סיפורים ואנקדוטות על חייה. הם רוצים לשלב את האנקדוטות בנאום האזכרה ואם ישנן גם תמונות, זה יעזור כי היא מחקה את התמונות מהסלולרי ומהענן שלה.

ריצ’רד כותב מייל ארוך ומשתפך על המשמעות של אימם עבורו, על המקום שהיה לפאדי בחייו, על האופן שבו סייעה לו להתגבר על נטישת אישתו ובתו ועל הקושי שלו להתגבר על האובדן שלה. אבל ריצ’רד מוחק את המייל ומציע להקריא באזכרה את הפואמה שהיא אהבה. לא את כל הפואמה אלא חלק ממנה.

התאומים עונים לו שרק המשפחה הקרובה תישא דברים באזכרה. וזו תמצית ההסבר לכך שאני ראיתי במערכת היחסים שלהם מעצור שבלם את ריצ’רד.

ריצ’רד יוצא למסע ברכבת לסקוטלנד. בהתחלה זו בריחה, אבל הבריחה הופכת לאודיסאה שבסופו ריצ’רד אמור לחזור ולשלוט בחיו.

את החטיבות האחרות בספר, אני לא מבינה. הן הרבה פחות טובות מהחטיבה הראשונה הן גם מאוד פוליטיות מלמדות על הכעס של אלי סמית’ על היחס של החברה הבריטית למהגרים.

החטיבה השניה עוסקת בבריטני שמלווה נערה בת 12 בת למשפחת מהגרים ובחטיבה השלישית הסיפורים מתאחדים.

מאוד מעצבן בעיניי שאלי סמית לא חושפת את כל הקשרים בין הדמויות ואת הקשרים לספרים הקודמים בסידרה.

בעיניי זה ממש מחדל שהעורכים שלה תיקנו. זה לא רק פוגם בהנאה מגוף היצירה שהולך וצומח. אלא הורס את היכולת של הקורא להבין את מהות הקשרים בין הדורות ובין המשפחות הדיספונקציונליות וזה הופך את הספרים לקשים יותר ממה שהם.

בסתיו מופיעים דניאל גלוק ואליזבת הנערה שמלווה אותו. הם ישובו ויופיעו לאורך הספרים הבאים כצללים שרק מאמץ עליון של הקורא וקריאה של חומרים ברשת יאפשרו זיהויי שלהם: בחורף דניאל גלוק יופיע כמאהב של סופי, אביו של ארט. באביב דניאל גלוק יופיע כמאהב של פאדי. וההפתעה (וגם הספויילר אבל לא אכפת לי כל כך ) אליזבת’ היא בתו של ריצ’רד.

כך, באמצעות הדמויות, מעגל החיים והעונות אמור להיסגר, רק שהיא הופכת את זה לכל כך קשה עבור הקורא ששום דבר לא נסגר.

דף הסידרה –

Seasonal Quartet