📗 ספרים שקראתי בעברית
שפה ראשונה, אינטימית. פה אני שומעת הכי טוב את המשמעות שמתחת למילים. אלה הספרים שקראתי בעברית.
ברוכים הבאים למדף הספרות העברית שלי.כאן תמצאו סקירות של ספרים שנכתבו במקור בעברית, סיפורים שנולדו במקום הזה, בשפה הזו, ויוצרים מרחב קריאה שמדבר קרוב ללב.
אני כותבת כאן על יצירות עכשוויות, קלאסיקות עבריות, פנטזיה יהודית ויצירות שמאתגרות את הגבול בין מיסטיקה, ריאליזם והגות. מה שמעניין אותי בספרות העברית הוא לא רק ה"מקומיות" שלה, אלא דווקא היכולת שלה לשוחח עם עומקים אוניברסליים מתוך מרחב אישי מאוד.

האיש שרצה לדעת הכל/ דרור משעני
לטעמי, זה הספר הטוב ביותר בסדרת הבלש אברהם אברהם – לא רק כפרק מתקדם בהתפתחות הדמות, אלא כיצירה בלשית חזקה גם במונחים כלליים של הז'אנר. דרור משעני מצליח כאן לזקק מותחן…

כמעט אולימפוס/ שושי בריינר
רומן על יופי, כסף, ניצול, טראומה היסטורית והמחיר הקיומי של הניסיון להיות מעל הגבול האנושי.
שיר העצב הנורא/ תמר טסלר
לא ספר שמבקש לנחם. נערה מגלה שהמשפחה שלה בנויה על הסתרות, ושאבא יכול לאהוב את עצמו עד נשימתו האחרונה. מבט חד על ילדות, כוח, והאשליות שאנחנו מגינים עליהן עד שהן קורסות.
חיילת / פאולינה טוכשניידר
נובלה מצויינת מפתיעה בחדות והציניות שבה. תיאור מדוייק ומשעשע (גם אם מטיל מועקה) של השינויי הדרסטי שעוברים חייה של חיילת שמתגייסת לצבא. ההסתגלות לעזיבת הבית, הדינמיקה בין הבנות…
✍️ שאר הפוסטים

סדקים בזהב/ מיכל שלו
הספר "סדקים בזהב" מאת מיכל שלו הציג בפניי אתגר מיוחד, ולמרבה הצער לא מהסוג הטוב. כבר בתחילת הקריאה מצאתי את עצמי נאבקת ברצון להמשיך ולצלול אל תוך העלילה. התחושה הראשונית…

לא ראיתי חיילים שמחים/ מישקה בן-דוד
תיאור הווי צבאי של חיילים בבסיס מבודד בסיני בתקופה שלפני מלחמת יום כיפור ולאחריה…

השקרנית והעיר/ איילת גונדר-גושן
נערה שקופה משקרת שקר קטן, והופכת בן לילה לסמל לאומי – עד שהאמת והמציאות מתדפקות על דלתה…

עשר אגורות/ לאוניד פקרובסקי
"עשר אגורות" מאת לאוניד פקרובסקי הוא אסופת סיפורים נפלאה, שנכתבה בכישרון נדיר ובחיוניות כובשת. עבורי, פקרובסקי הוא גילוי מרענן, מענג ומלא השראה. פקרובסקי, המשמש כשוער בבניין ברחוב דובנוב בתל אביב…

הנאום האחרון של משה/ מיכה גודמן
בבסיס הספר עומד נאומו האחרון של משה. נאום המוצג בספר דברים, על סף כניסת ישראל לארץ. על פי המחבר, משה היה מודאג מהמוסריות והזיכרון ההיסטורי כמו גם מהנכונות של העם…

כי גי/ סמי ברדוגו
כבר בעבר טענתי שהספרים שכותב ברדוגו הם לא כוס התה שלי. דמויות שוליים שמתבוססות בסחי וברפש של החיים ולא בחמלה או באמפטיה, אלא באור הבוהק והמכוער שמבליט את כל הקמטים…
