תודעה ישראלית
חברה, אזרחות, חירות ומיתוסים מקומיים.
משטרי תודעה
פחד, רעש, מדיה, אלחוש ומנגנוני שליטה.
תודעה ישראלית
מי שמאמין לא מפחד? כשהנחמה הופכת למשמעת
הנשמה חוזרת לתרבות הישראלית דרך הפופ האמוני, וזה לא בהכרח רע. השאלה היא מתי עוגן נהיה פטור, ומתי השפה מתחילה לארגן כישלון מחדש כסיפור ניצחון.
מי מגדל כאן את הילדים
מלחמות לא נגמרות כשהאש נפסקת. הן ממשיכות לחיות בתוך הילדים, בתוך האימהות, ובתוך המיתוסים שהן משאירות אחריהן.
משטרי תודעה
הערות שוליים על פחד
קראתי השבוע את פחד של צוויג, ופתאום הבנתי שפחד איננו רק רגש. יש פחד כאירוע, ויש פחד כאקלים. האירוע מבהיל. האקלים משנה אישיות. הערות שוליים על פחד, חדשות, ספרות, והדרך שבה איום חיצוני נעשה מבנה פנימי.
אמריקה כמראה וכמכונה
כשהמערכת לא טועה: שלושה ספרים על אמריקה שמוחקת אנשים מתוך סדר
עולם שמתנהל “כמו שצריך” יודע למחוק אנשים בלי לצעוק. בשלושה ספרים אמריקאיים שונים לכאורה, האלימות אינה פרץ יצרים ואינה תאונה. היא מנגנון מסודר, מוסרי בעיני עצמו, שפועל בשם חלום, בשם אמונה ובשם נימוס. זה מסע בעקבות חברה שמעדיפה לשמור על הסדר גם כשהוא גובה מחיר אנושי נורא.
לאן ממשיכים מכאן?
אם הגעתם עד הנה, כנראה שאתם לא מחפשים רק פוסט בודד. הנה שני עמודים שממשיכים את קו המחשבה הזה, מכיוונים אחרים.