כל הפוסטים בכנרת זמורה דביר

שני חברים דורון והוכמן, נמלטים בדרכים לא דרכים ממספנה טורקית עם הספינה החדשה שרכשו. הם הימרו על כל הקופה כשהחליטו

נו​​רית גרץ, היא פרופסור לחקר הספרות והקולנוע ובאופן כללי ניתן להתרשם מהספר שעולם הידע שלה רחב ושהיא בעיקר אשת תרבות.

יוכי ברנדס היא כותב מוכשרת, מחכימה ובקיאה. מעבר לכך, היא מעלה טיעונים חשובים והגישה שלה מרעננת. היא אומנם לא כותבת

מקבץ טוב מאוד של סיפורים שעוסקים בבדידות והכמיהה לקשר זוגי ואהבה: הסיפור הראשון מצויין, גבר גרוש שיוצא למסע אחרי גירושים

פרשיית רצח פרקליטת המחוז מסתעפת כאשר גם בעלה מת בצורה עלומה ומעוררת חשד. הפרקליטה השאירה מאחוריה מספר תיקים שנסגרו בנסיבות

כילידת שנת 1972, אני זוכרת את התקופות בהם היו משדרים ביום העצמאות את מציצים ואת גבעת חלפון אינה עונה. בערפל

באופן כללי לא אהבתי את הספר. למעט מספר פרקים בתחילתו שעסקו בעיתונאי ליאון אברמוביץ' שמגיע ארצה בכדי לסקר את המפעל

קראתי את הספר פעמיים. בפעם הראשונה במהלך שנת 2017. בפעם השניה בשנת 2021. הספר הוא אוסף של סיפורים קצרים והוא

גופה של אישה נמצאת בבריכה פרטית בחדר מלון יוקרתי במדבר. במבט ראשון, האישה נראית כבת ארבעים, אבל בדיקת עומק מגלה

ספר שכולל 9 סיפורים שלטעמי אין קשר בינהם. למרות שחלקם עוסקים בוינה, היא לא באמת הקו המקשר בינהם. שני

חייה של סיון, עורכת דין ואם חד הורית, עוברים טלטלה, כאשר גיסה, יעל, חוזר לחייה ולחיי בתה ללי ומעניק להן