For English review, please scroll down.

​לספר הזה היה המון פוטנציאל. לרגע אפילו חשבתי לתת לו 5 כוכבים מנצנצים, אבל משהו קורה לו ולקורא במאמץ של הסופר אקה קורניאוון, להציג את עברה של אינדונזיה בפעלולים ספרותיים, שהולכים ומאבדים מחינם עם התקדמות הספר. לא פלא שהספר לא זכה להצלחה בארץ.

זהו סיפורה המשפחתי של דיואי איו, שנולדה להורים ממוצא הולנדי שנטשו אותה לגדול אצל סבה וסתבא האינדונזיים באי הלימונדה. הרומן בין הוריה, אחים למחצה שנמלטו ממורא העונש שיוטל עליהם, היה הפתעה משעשעת שרימזה על ההמשך.

דיואי איו היתה יפיפה שובת לב. עד כדי כך יפיפיה, כשהיפנים כבשו את האי שבו התגוררה, היא נשלחה להיות פרוצה של החיילים היפנים. חייה כפרוצה היו כשל מלכה. יופיה איפשר לה לבחור את מאהביה והיא יולדת 3 בנות יפיפיות לשלושה גברים שונים.

גם לאחר שהכיבוש היפני מסתיים, דיואי איו ממשיכה לעסוק במקצוע העתיק בעולם, ובגיל 52 טרם מותה, היא יולדת בת מכוערת להפליא כפיצוי על הבנות היפיפיות עד כדי סינוור שילדה לפניה.

גורלה של משפחתה לא שפר עליה. הבת הבכורה התאהבה בקומוניסט, קליוון, שיצא ללימודים. בתקופה שהיה רחוק ממנה, מחזר אחריה הגנרל שודנצ’ו, המפקד הצבאי של האזור. כשהיא לא נעתרת לו, הוא אונס אותה בניגוד לרצונה ובכך מאלץ אותה להינשא לו. היא נלחמת בו באותות ומופתים שמשלבים קסמים ומאגיה שחורה ואלה החלקים הרעים ביותר והטובים ביותר בספר. הוא שב ואונס אותה שוב ושוב בתיאורים גרפיים שפשוט גרמו לי לבחילה.

לבסוף, קליוון נישא לבת האמצעית של דיואי איו, לא לפני שהוא עובר מסע יסורים כקומוניסט.

הבת השלישית נישאה לבריון השכונתי, ממן גנדנג. גם סוף חייו רצוף ביסורים.

הדמויות שמציג הסופר חיות בסערה של תשוקה, אלימות, גורל ואמונות טפלות. הן מתאהבות, שונאות, מבצעות פשעים, מעוררות מהפכה, רבות וזוממות זו עם זו, והכל בהשראת הפולקלור האינדונזי. בשלב מסויים העלילה היתה יותר מידי.

כל הנשים יפיפיות, באופן מסנוור שמוציא את הגברים מהדעת או הופך אותם לרצחניים או אובדניים או כל אלה יחד. הן הגורם והמניע של האלימות ושל המלחמה וכשאחת מהבנות מכוערת להפליא, היא נקראת ביוטי והיופי הופך לפצע.

הספר שחולש על מעל 50 שנות היסטוריה אינדונזית , לא מפספס אף רגע נוראי בהיסטוריה: החל מהכיבוש ההולנדי (סבה של דיואי איו ההולנדי שאנס את סבתה ההולנדית) עובר דרך הכיבוש היפני, הטבח בקומוניסטים, האונס, האלימות והסיכסוכים שרודפים את המשפחה. כולם מובילים לקטסטרופה.

אין ספק שמדובר בספר שאפתני ביותר. אבל הוא נופל בדיוק במקומות שבהם הוא מאבד את האלגנטיות שלו.

---

This book has potential, but the author’s attempts at literary stunts to present Indonesia’s past become increasingly pointless as the book progresses.

This is the story of Dewey Ayo, born to Dutch parents who abandoned her to grow up with her Indonesian grandparents on Hlimonade Island. Her parents, who were half-siblings, escaped from fear of punishment, and their romance was an amusing surprise that hinted at what was to come.

Dewey Ayo was a captivating beauty. She was so beautiful; when the Japanese occupied the island where she lived, she was sent to be a prostitute for the Japanese soldiers. Her life as a prostitute was like that of a queen. Her beauty allowed her to choose her lovers, and she gave birth to 3 beautiful daughters to three different men.

Even after the Japanese occupation ended, Dewey Ayo continued to practice the oldest profession in the world. At 52, before her death, she gives birth to a hideous daughter as compensation for the blindingly beautiful daughters she gave birth to before her.

The fate of her family did not improve. The eldest daughter fell in love with a communist, Cliven, who went to school. While he was away from her, General Shudancho, the region’s military commander, woos her. When she does not submit to him, he rapes her against her will and thus forces her to marry him. She fights him with signs and wonders that combine magic and black magic, which are the book’s worst and best parts. He went back and raped her again and again in graphic descriptions that just made me nauseous.

Cliven marries Dewey’s middle daughter. he does not overcome his communist past.

The third daughter wedded Gandang, whose final days were unfortunately worst.

The characters in the novel are engulfed in passion, violence, fate, and superstition, experiencing love, hate, crime, revolution, and conspiracy, all inspired by Indonesian folklore. However, the plot becomes overwhelming.

All women are beautiful in a dazzling way that drives men out of their minds or makes them murderous or suicidal. They are the cause and motive of the violence and the war, and when one of the girls is incredibly ugly, she is called Beauty, and the beauty becomes a wound.

The book, which covers over 50 years of Indonesian history, does not miss any terrible moment in history: starting with the Dutch occupation (Dewey Ayo’s Dutch grandfather who raped her Dutch grandmother), going through the Japanese occupation, the massacre of the communists, the rape, the violence and the conflicts that haunt the family. All lead to catastrophe.

There is no doubt that this is a very ambitious book. But it falls precisely in the places where it loses its elegance.