​Please scroll down for an English review.

קורס נוסף מבית Great Corses, ההרצאות בסידרה הזו כוללות את יצירות הספרות הגדולות בספרות האנגלית. המשותף להן שהיו אנשים שחשבו שהן מסוכנות ומערערות את התפיסות הרווחות עד כדי כך שהחליטו לאסור אותן, לצנזר אותן ואפילו לשרוף אותן. הרצאות מתחקות אחר ההיסטוריה של איסור הדפסת ספרים, צנזורה ואף שריפת ספרים במדינות השונות בארצות הברית ובריטניה. 

הסיבות הנפוצות לכך שספרים היו וממשיכים להיות אסורים כוללות בין היתר: ניבול פה, כפירה, תוכן מיני, גזענות ואלימות.

המגמות בנושא עברו שינוי במהלך ההיסטוריה. הן תלויות בתפיסות ושינויים חברתיים. אבל עם הזמן הגבול המבדיל בין הסופר ליצירתו התערער וכיום יש שמחרימים, מצנזרים, אוסרים או שורפים יצירות ספרותיות בשל האדם ודעותיו (הנושא הזה מאוד רלוונטי בתקופה הזו של מלחמת חרבות ברזל שבה קריאות לחרם על אמנות ותרבות ישראלים חוזרות וצפות).

לאורך ההרצאות המרצה מציגה מקרים מעניינים ומנתחת אותם תוך הצגת האירועים ההיסטוריים שליוו את איסור הפצת הספרים, הצנזורה או השריפה שלהם. 

ההרצאות כוללות אבני דרך מרכזיות כגון, איסור הפירסום של “יוליסס” בארה”ב, איסור הפירסום של “מאהבה של ליידי צ’טרלי” באנגליה ותיאור האירועים שהובילו לפציעתו הקשה של סלמן רושדי הסופר של “פסוקי השטן”. היא גם מתארת את ההיסטוריה רצופת ההתנגדויות לספרו המופתי של סקוט פיצג’רלד, “גטסבי הגדול” ואת הפולמוס שהחל בשנת 1999 סביב ספרי סידרת “הארי פוטר” אחת מהסדרות המצליחות ביותר שמכרה מעל ל- 500 מליון עותקים ברחבי העולם והפכה את ג’. קיי. רולינג הסופרת לביליונרית

יצירתו הגדולה של ג’יימס ג’וייס, יוליסס, נאסרה במשך עשור שלם לאחר פירסומה.ג’ויס עבד על “יוליסס” במשך שבע שנים בערך, מ-1916 עד 1922. בעיניי רוחו “יוליסס” הוא סיפור מחדש ומודרני של האודיסאה. כל האירועים בספר, מתקיימים בדבלין ביום אחד: 16 ביוני, 1904. הרומן סובב סביב שלוש דמויות: הסופר סטיבן דדלוס, ליאופולד בלום ואשתו של בלום, מולי שהמונולוג שלה מסיים את הספר. המונולוג הזה טעון מינית והוא היה אחד החלקים שחרצו את גורלו של “יוליסס” בבית המשפט. עוד לפני שפורסם במלואו, בשנת 1919 פורסם קטע ממנו במגזין שנקרא “Little Review”. הקטע שפורסם הוביל למשפט שבו נטען כי הספר מגונה. השופט החליט שאכן מדובר בספר עם תכנים גסים ומגונים. החלטה זו היוותה את הבסיס למשפט שיערך ב 1933.

לאחר פרסום הספר, הביקורות עליו נעו בין “גאונות” לספר “המגונה והגס ביותר”. “יוליסס” נאסר לפרסום והפצה בארה”ב עד 1933. המשפט שהתנהל כנגד צנזורת הספר היה ללא ספק אחד מהמשפטים החשובים והוא התנהל במשך שנתיים בסופן אושר להדפיס אותו ולהפיץ אותו בארה”ב.

במהלך הקריירה של ד.ה לורנס, התגלעו מחלוקות ביחס לתכנים מיניים מפורשים ביצירותיו. לאחר מותו, ולאחר פרסום “ליידי צ’טרלי”, הורה סקוטלנד יארד לעובדי הדואר לפתוח חבילה המכילה אוסף שירים, בשם אמנון, שלורנס שלח לסוכנו. הרשויות התעקשו שהמוציא לאור של לורנס ימחק כתריסר עמודים מהאוסף; המוציא לאור הסכים. בשלב אחר, המשטרה נכנסה לתערוכה של ציוריו של לורנס ותפסה כל ציור שחשף מעט שיער ערווה.

“מאהבה של ליידי צ’טרלי” ייצג את הניסיון האחרון של ד.ה. לורנס לתאר את כוחם של יחסים מיניים בין נשים וגברים. הוא עצמו לא אהב פורנוגרפיה ותמך בצנזורה והתעקש שלא כתב תכנים פורנוגרפיים. 

הספר התפרסם באיטליה. כשלא הצליח לפרסם את הספר באנגליה באופן מסחרי, לורנס ארגן הדפסות מצומצמות ופרטיות באנגלית.  מהדורות אלה נמכרו למנויים בבריטניה, ארצות הברית וצרפת. ב-1932 פורסמו גרסאות מצונזרות שונות של הטקסט בבריטניה ובארצות הברית ולמעט עותקים פיראטיים שהוברחו לשתי המדינות, העניינים נותרו במצב זה עד כמעט 30 שנה מאוחר יותר.

רק ב 1959, פסק שופט נגד בית הדואר וכתוצאה מכך הוסרה המגבלה על הפצתו בארה”ב. בתוך שנה ספרו האחרון של ד.ה לורנס, מכר בארה”ב יותר מ-2 מיליון עותקים. לאחר שהספר אושר להפצה בארה”ב, בשנת 1960 הספר אושר להפצה גם באנגליה.

בשני המקרים איסור פרסום “יוליסס” ואיסור פרסום של “מאהבה של ליידי צ’טרלי”, המרצה צוללת לתוך התהליכים המשפטיים והלכי הרוח הציבוריים שאפשרו את הסרת המגבלות.

מעניין הוא שהספרים נחשבו “מגונים” ופוגעים באמות המוסר הציבוריות. במשפט שנערך באנגליה, התובע ניסה להזכיר למושבעים שהעלילה המרכזית בספר העוסקת בסקס מחוץ לנישואים. ניסיונו לערער על יכולתם של אנשים ממעמדות שונים לקרוא את הטקסט כראוי, נכשל וחבר המושבעים ניקה את הספר מהאשמה שהוא מגונה.

המקרה הידוע לשמצה והמסוכן ביותר של שריפת ספרים בהיסטוריה המודרנית, נוגע לספר “פסוקי השטן” מאת סלמן רושדי. הספר פורסם בשנת 1988, היה מועמד לפרס בוקר ועורר התנגדויות שהלכו וגברו מצד המוסלמים. בדצמבר 1988, 7,000 מוסלמים התאספו לשרוף את הספר שריפה ציבורית. בינואר 1989 חלה הסלמה כאשר מפגינים, קיבלו תמיכה מפוליטיקאים שאינם מוסלמים. באותה השנה, 1989, האייתוללה חומייני באירן הוציא, פתווה (גזר דין מוות) על חייו של רושדי. הפתווה, ציוותה על המוסלמים ברחבי העולם להרוג את רושדי, את העורכים ואת המוציאים לאור שלו. 

המוציאים לאור באמריקה קיבלו איומים קיצוניים. חלק מהקיצוניים שיצאו נגד הספר, אף לא קראו את הספר. עותקים של פסוקי השטן נשרפו ומקומות שמכרו את הספר הועלו באש. בעשור שלאחר פירסום הפתווה, שירותי הביטחון הבריטיים קיבלו חדשו לבקרים התרעות על מזימות להרוג את רושדי. בשנת 2020, חתם רושדי על מכתב שפורסם בהאפר’ס בזאר בדבר האופן שבו אי הליברליזם הולך וגובר תוך נידוי ושיימינג ציבורי של הסופרים שעבודתם נחשבת “בלתי הולמת” או פוגענית. בשנת 2022 נפצע רושדי באורח קשה לאחר שקיצוני מוסלמי דקר אותו. חייו ניצלו בנס מהאירוע. 

סידרת ההרצאות הזו מרתקת, מעשירה ומלמדת על האופן שבו התרבות האנושית התפתחה במשך השנים. היא מרחיבה במקומות שבהם ספרים וסופרים שהציבור חיבק ורומם, הפכו למוקצים. חלקם נתפסים כיום בתור ספרים עם תכנים גזעניים, מפלים או פוגעניים בדיוק בגלל השינוי התרבותי והשינויי של השפה. לדוגמא היום לא מקובל לאמר כושי, זו נחשבת למילה פוגענית, ולהחליפה במילה אפרו אמריקאי.

חלק מהסופרים מודרים, מתכחשים לכישרון שלהם ולפעמים במקרים קיצוניים גם והפרסים שזכו בהם נשללים, בגלל התנהגויות או דעות של הסופרים. התופעה הזו התחזקה לאחר עידן ה MeToo# שקיבל תנופה בשנת 2017.

תנועת MeToo# נולדה ב-2006, כאשר האקטיביסטית וניצולת תקיפות מיניות, טרנה בורק, החלה להשתמש בביטוי “גם אני” באתר המדיה החברתית Myspace. היא ביטאה סולידריות עם נפגעות תקיפה והטרדה מינית. 

בשנת 2017, בעקבות פרסום האשמות על תקיפה מינית של המפיק הארווי ויינשטיין, התנועה קיבלה תנופה משמעותית. רבים מחשיבים את “סיפורה של שפחה” כסמל של תנועת MeToo#. זהו רומן שממחיש נושאים שנויים במחלוקת כמו: זכויות רבייה, תקיפה מינית, האידיאולוגיה הפטריארכלית שמבססת את הפונדמנטליזם הדתי. 

מאז פירסומו, הוא נאסר לקריאה בבתי ספר מספר פעמים והוא נמצא בקביעות ברשימת 100 הספרים המצונזרים ביותר של איגוד הספריות האמריקאי.

בעקבות סידרת הטלביזיה המצליחה, נשים אימצו את הגלימות האדומות המצנפות הלבנות כסמל למחאה. במקביל להתחזקות תנועת MeToo#, דונלד טראמפ נבחר וזכויות הנשים על גופן התערערו מה שהגביר את הקשר שבין החזון האפוקליפטי של אטווד למציאות.

אסיים במגמה המדאיגה שהמרצה מתארת. כמו עוד הרבה נתונים מדאיגים ביחס למגמות בארה”ב, גם הנתונים ביחס לספרים מצונזרים מדאיגים – ב- 20 השנים האחרונות צונזרו מספריות בתי הספר כ – 1,600 ספרים, כ- 42% מהספרים שצונזרו כוללים סוגיות של מגדר וזהות מינית, כולל התייחסויות ללהטב”ק. 

מהנתונים האלה נראה שהמאבק לצנזור ספרים – במיוחד צנזורה של יצירות העוסקות בזהות מינית וגזעית – החריף בשנים האחרונות. לטענתה, המדיה החברתית אחראית במידה רבה לשינוי המגמה ע”י כך שהיא הופכת בעיה נקודתית לבעיה ויראלית. אני לא מסכימה איתה, אני חושבת שגם המדיה אחראית אבל במידה רבה גם העלייה בפונדמנטליזם הדתי, השמרנות, התחזקות המגמות האנטי ליברליות והבריחה לפוליטיקלי קורקטנס שמרדדת את השפה ומעקרת את הביקורתיות ויכולת החשיבה של הפרט.

קצרה היריעה לסקור את שלל האספקטים והניואנסים השונים שהמרצה מציגה. אני ממליצה בחום על סידרת הרצאות חשובה, ומעמיקה הזו.

---

The lectures in this series are about more than just remarkable works of English literature. They are a journey through the historical context of censorship, from the banning and burning books to the present day. Understanding this context is not just crucial, but also enlightening in our increasingly digital and polarized world. The lectures delve into the reasons for censorship, the significant literary works affected, and the modern implications of this age-old practice.

Common reasons why books have been and continue to be banned include, among others, profanity, heresy, sexual content, racism, and violence.

Over time, censorship trends have evolved, mirroring changes in societal perceptions and norms. However, an alarming trend has emerged where the line between the author and their work is blurred. Today, some literary works are boycotted, censored, banned, or even burned not for their content but for the author’s personal opinions. This issue is particularly relevant in the current era of ideological conflict, where calls for boycotts of Israeli art and culture are recurring, making it a timely and pressing concern.

Throughout the lectures, the instructor presents intriguing cases and analyzes them while discussing the historical events surrounding the censorship, banning, and burning of books. The lectures highlight significant milestones, such as the ban on the publication of “Ulysses” in the United States, the prohibition of “Lady Chatterley’s Lover” in England, and the events that led to the severe injury of Salman Rushdie, the author of “The Satanic Verses.” Additionally, the instructor covers the history of opposition to F. Scott Fitzgerald’s masterpiece, “The Great Gatsby,” as well as the controversy that arose in 1999 regarding the “Harry Potter” series, which has become one of the most successful literary series, selling over 500 million copies worldwide and making author J.K. Rowling a billionaire.

James Joyce’s acclaimed work, Ulysses, faced a ban for several decades following its publication. Joyce dedicated around seven years to writing Ulysses, from 1916 to 1922. He envisioned it as a modern retelling of Homer’s Odyssey. The novel’s events occur in Dublin over a single day: June 16, 1904.

The story centers around three main characters: the writer Stephen Dedalus, Leopold Bloom, and Bloom’s wife, Molly, whose monologue concludes the book. This monologue is filled with sexual themes and played a significant role in determining the book’s fate in court.

Before the full text was published in 1919, an excerpt appeared in Little Review magazine. This publication led to a trial, during which it was argued that the book was obscene. The judge ruled that it contained vulgar and indecent content, a decision that laid the groundwork for a subsequent trial in 1933.

After the book was published, reviews ranged from “genius” to “the most obscene and gross book.” Ulysses was banned from publication and distribution in the United States until 1933. The two-year trial against the book’s censorship was undoubtedly one of the most important, and it was eventually approved for printing and distribution in the United States.

Throughout D.H. Lawrence’s career, he faced controversies regarding the explicit sexual content in his works. After his death and following the publication of Lady Chatterley’s Lover, Scotland Yard ordered postal workers to open a package containing a collection of poems titled Amnon that Lawrence had sent to his agent. The authorities insisted that Lawrence’s publisher remove about a dozen pages from the collection, and the publisher complied. At another time, the police raided an exhibition of Lawrence’s paintings and seized any artworks that depicted pubic hair.

Lady Chatterley’s Lover was D.H. Lawrence’s final attempt to depict the power of sexual relations between men and women. He opposed pornography and supported censorship, asserting that he had not written pornographic content.

The book was published in Italy. When he could not publish it commercially in England, Lawrence arranged for limited private printings in English. These editions were sold to subscribers in Britain, the United States, and France. In 1932, censored text versions were published in Britain and the United States. Aside from pirated copies smuggled into both countries, the situation remained unchanged for almost 30 years.

In 1959, a judge ruled against the Post Office, lifting the restriction on its distribution in the United States. D.H. Lawrence’s last book sold over 2 million copies nationwide within a year. Following its approval for distribution in the United States, the book was also cleared for distribution in England in 1960.

In both instances, the restrictions on publishing “Ulysses” and “Lady Chatterley’s Lover” are examined, focusing on the legal processes and public opinions that ultimately led to the lifting of the bans.

The books were deemed “obscene” and offensive to public morals. During a trial in England, the prosecutor attempted to inform the jury that the main plot of the book revolves around sex outside of marriage. However, his efforts to question the capacity of people from different social classes to interpret the text accurately were unsuccessful, and the jury ultimately found the book not guilty of the obscenity charge.

The most notorious and dangerous case of book burning in modern history involves the book “The Satanic Verses” by Salman Rushdie. Published in 1988 and nominated for the Booker Prize, the book faced increasing opposition from some Muslims. In December 1988, around 7,000 Muslims gathered to burn copies of the book in a public bonfire. The protests escalated in January 1989, supported by non-Muslim politicians. That same year, Ayatollah Khomeini in Iran issued a fatwa (a death sentence) against Rushdie, calling for Muslims worldwide to kill him, his editors, and his publishers. Publishers in the United States received severe threats, and some extremists who opposed the book had not even read it. Copies of “The Satanic Verses” were burned, and bookstores that sold the book were set on fire. In the decade following the fatwa, British security services received daily warnings about plots to assassinate Rushdie. In 2020, Rushdie signed a letter published in Harper’s Bazaar expressing concern about the rise of illiberalism, where writers deemed “inappropriate” or offensive are publicly ostracized and shamed. In 2022, Rushdie was seriously injured after being stabbed by a Muslim extremist; however, his life was miraculously spared.

This lecture series is fascinating, enriching, and educational regarding the evolution of human culture. It explores how certain books and authors, once embraced and celebrated by the public, have become marginalized over time. Many of these works are now viewed as containing racist or discriminatory content.

Using offensive terms can reflect cultural and linguistic changes. For instance, the word “Negro” is now regarded as offensive and has been replaced with “African American.”

Some writers are marginalized, and their talent goes unrecognized; in extreme cases, even the awards they have received are revoked due to their actions or opinions. This trend intensified after the rise of the #MeToo movement, which gained traction in 2017.

The #MeToo movement began in 2006 when activist Terna Burke, a sexual assault survivor, started using the phrase “Me Too” on Myspace. She aimed to show solidarity with other victims of sexual assault and harassment.

In 2017, after allegations of sexual assault against producer Harvey Weinstein were published, the #MeToo movement gained significant momentum—many view “The Handmaid’s Tale” as a symbol of this movement. The novel addresses controversial issues such as reproductive rights, sexual assault, and the patriarchal ideology that underlies religious fundamentalism.

Since its publication, this book has faced multiple school bans and frequently appears on the American Library Association’s list of the 100 most frequently banned books.

Following the success of the series, women began wearing red robes and white bonnets as a symbol of protest. As the #MeToo movement gained momentum, Donald Trump was elected, leading to further undermining of women’s rights over their bodies. This connection intensified the relevance of Atwood’s apocalyptic vision to our reality.

I will conclude by highlighting the trend of concern described by the lecturer. Similar to other troubling developments in the U.S., the data on censored books is alarming. Over the past 20 years, approximately 1,600 books have been removed from school libraries, with around 42% of those censored books addressing issues related to gender and sexual identity, including references to LGBTQ themes. The data indicates that the fight against book censorship—particularly regarding works that address sexual and racial identity—has intensified in recent years. While some argue that social media is primarily responsible for this shift by transforming specific issues into viral debates, I disagree. I believe that, alongside the media’s influence, the rise of religious fundamentalism, conservatism, and anti-liberal trends has also played a significant role. Additionally, the retreat into political correctness can corrupt language and undermine individuals’ critical thinking abilities.

it is impossible to cover all the different aspects and nuances the lecturer presents. I highly recommend this essential and in-depth lecture series.